בלון דיבור

בפוסט הראשון שלנו דילגנו באלגנטיות על הצגה עצמית והצהרת כוונות, ועל אף שנחמד לנו להאמין שאין ישות ברחבי הבריאה שלא יודעת את שמנו ומהללת אותו יומם וליל, חשבנו שבכל זאת כדאי להגיד כמה מילים.

לעיונכם, עמוד אודות. אם מצאתם שגיאות או אי-תאימות בעמוד, אנא הודיעו לנו. אנחנו אוהבים לגלות על עצמנו דברים חדשים.

Ctrl Alt Del התחיל לפני כמה סטריפים קו עלילה שנראה עלילתי במיוחד ומסקרן. הוא מתחיל כאן (התיקון הודות ל-Poke), כשאית'ן נופל על לוקאס עם רעיון פסיכוטי חדש (וכובע מתאים), אבל בניגוד לרוב הרעיונות שלו, הוא לא ננטש כשאית'ן רואה משהו נוצץ, אלא ממשיך בינתיים באופן די איתן (הא הא). מומלץ להציץ.

 את we3 של גרנט מוריסון רכשתי לפני כמה וכמה חודשים בהמלצת המוכר, על אף שהצצה מהירה בחוברת לא ממש עשתה לי חשק. הספר מספר סיפור שלם בשלושה חלקים, אבל לא הייתי מנחשת את זה לפי העובי שלו, שהעלים אותו בין שאר האוגדנים הבריאים שלי והביא לכך שמצאתי אותו רק היום, אחרי שהתשתי את כל מאגרי קריאת-האוטובוס שלי. we3 נקרא במהלך נסיעת אוטובוס אחת, תוך סלידה.

העלילה הקצרה עוקבת אחרי שלושה בעלי חיים מבויתים ששופצרו היטב, למדו לדבר קצת, נדחפו לתוך חליפות שריון רובוטיות ותפקדו כנשק הדור שלישי (ולהלן השם weapon 3), עד שלממשלה נמאס, ורקסי, מיצי ובאן-באן היו חייבים להמלט על נפשם. כששיחזרתי את חוויית הקריאה מאוחר יותר לא הצלחתי למצוא שום דבר פגום בסיפור עצמו. הוא היה קצת קצר אבל מילא את רוחב היריעה די בסדר, וארנב בחליפת שריון ורודה זה תמיד רעיון מבורך. לא, במבט לאחור נראה שחוסר ההנאה נבע בעיקר מהאיור, וספציפית מה-storytelling, האמנות החמקמקה של לספר בסיפור בציורים. הספר מלא בבחירות אמנותיות שהן באופן מובהק מאגניבות, אלא שהאמן (או הכותב, תלוי עד כמה התסריט הלך רחוק בהכתבת הויזואל) לא דאג שהן יהיו גם קריאות ויתמכו בעלילה במקום רק לנקר עיניים. ואני מתכוונת לניקור באופן מילולי למדיי. דוגמה בולטת אחת היא זוג עמודים (spread) שמלא ב-36 פאנלים ריבועיים, שמראים התרחשויות שונות מתוך מצלמות בטחון. למרות הרתיעה הראשונית אני מוכנה לקבל את זה בשביל האפקט הדרמטי. מה שאני פחות סובלנית כלפיו הוא עוד שני זוגות עמודים כאלה – בסך הכל 108 פאנלים זהים בגודלם, שמראים התרחשויות קטנות ולא-ברורות ובאופן כללי פשוט מעצבנים נורא. את אותה התרחשות בדיוק אפשר היה להציג בשלושה עד חמישה פאנלים שהיו יכולים להיות – בביצוע זהיר ונכון – דרמטיים באותה המידה ומרגיזים הרבה פחות.

עוד אפקט מציק הוא הדיבור של בעלי החיים. אני מקבלת את זה שחיות מחמד לא יכולות ללמוד את השפה האנגלית במלואה, אבל זה מתיש לקרוא חוברת שחצי מהדיאלוגים בה נראים ככה:
IS GUD. IS BE WARM. GUD DOG
BOSS FIX TAIL. EAT. GRASS
וכו'. בהתחלה זה חמוד, אבל בחייאת, lolcats זה במקום אחר.

נראה שחיות בגוף רובוטי זה לא תמיד מתכון בטוח להצלחה, ובמיוחד לא בידיהם של כותבים ומאיירים שמשוכנעים בהכרח שמאגניב = טוב. משוואה שכן מתקיימת, אגב, עם ארנבים בחליפת שריון ורודה.

(נכתב ע"י ערן אבירם)

בואו ניישר קו: כל מי שעוד לא קרא את Understanding Comics, יש לכם שלושים שניות ובערך שבועיים להשיג את הספר ולקרוא אותו עד סופו. זה לא מסובך – כל הספר הוא קומיקס אחד גדול. מה שלא מונע ממנו להיות גם ספר עיון, וזאת למעשה כל הנקודה.

לא אכנס לפרטים מיותרים: את הספר הזה צריך לקרוא. הוא מעניין – שכחו מזה, הוא מרתק, וגם משעשע, מגניב, מעורר מחשבה ופליאה ואף נעים בלילה ככרית, כי הוא קצת עבה כזה. ואתם חייבים לקרוא אותו, אולי כבר ציינתי את זה.

לכו תשיגו את Understanding Comics, בקומיקאזה או קומיקס וירקות (הקישורים כאן בצד) או באמזון או שתשאילו מחבר או שאני אביא לכם לכמה ימים, העיקר שתקראו אותו. ואז, אחרי שאנחנו בטוחים שכולנו באותו הפאנל בעניין הזה, נוכל להתחיל לדבר.

כבר כמה שנים שאני מחשיב אותו כבסיס העקרוני להתייחסות בכלל לקומיקס – ונחשו מה, אני לא היחיד – ולכן כשארצה להגיד דברים נוספים מגניבים על קומיקס בשבועות הקרובים, אני בונה על כך שגם אתם כבר קראתם אותו. וחוץ מזה, אתם פשוט צריכים. כבר אמרתי?

Death, אחותו הגדולה של מורפיאוס מסאנדמן, היא אחת מהתגלמויות הקונספטים המופשטים החמודות בעולם הקומיקס, ונותנת פייט רציני למוות של טרי פראצ'ט על תואר "המלווה הטוב ביותר לעולם הבא". היא מופיעה פה ושם במהלך סדרת סאנדמן, ותמיד עם קסם אישי ואוזן קשבת, והכשרון לזרוק גם ביקורת בונה בדיוק כשצריך. האחות הגדולה האידאלית. רק ראוי, אם כך, שהיא קיבלה סדרת קומיקס משלה, שאת החלק השלישי שלה – At Death's Door – הזדמן לי לקרוא.

At Death's Door, לעומת שני הספרים הראשונים של הגברת, הוא בסגנון מנגאי. אם הרעיון מעביר בכם חלחלה עדיף שתוותרו על הקומיקס, אבל אני, בחיבתי לסגנון היפני ולטווח ההבעות שהוא מרשה לעצמו, התאהבתי מחדש ב-Death ובשאר המשפחה.

לקרוא את ההמשך »

באיחור מזעזע של שבוע מהבכורה ראינו את ארבעת המופלאים. << אני חוזרת לפסקה הזו אחרי כחצי שעה של כתיבה, כי גיליתי שאני אומרת בעיקר דברים שליליים על אף שדי נהניתי מהסרט. אז תתחילו עם הרושם הבא: הסרט מהנה. טראש גיבורי-על קיצי כמו שהיה הראשון. עכשיו אפשר להמשיך. >> אתחיל עם תקציר קצרצר אה-לה-עין הדג ואמשיך עם התחושות שלי לגבי הסרט. אני לא מבטיחה להמנע מספוילרים. קחו לתשומת לבכם.

אחרי שקיבלו את כוחותיהם בסרט הראשון והתקבלו בחום ע"י הציבור האמריקאי – חסד לו זוכים מעטים מגיבורי העל – ארבעת המופלאים מתנהלים בחינניות בין חיסול רעים לפיתוח המצאות טכנולוגיות במגדל האולטרה-סופר-מגניב-טכנולוגי שלהם. קריאת הידד לבעלי ההון. הכל זורם על מי מנוחות עד שיצור חללי ספוג אנרגיה קוסמית פורץ לתוך האטמוספרה שלנו, ובפרצים של אנרגיה קוסמית משמיד, מקפיא, מחורר, מאייד ומתיך מגוון לוקיישנים מסביב לעולם. ואם זה לא מספיק – הוא מפריע לחתונה של ריד וסו. *גאספ!*

לקרוא את ההמשך »