בלון דיבור

(נכתב ע"י ערן אבירם)

רשימת הקבועים שלנו, שכאן בצד שמאל, היא רשימה בעייתית וחסרה. האשמה היא במילה "קבועים": כל הקומיקסים המופיעים שם מתעדכנים על בסיס יומי או דו-יומי, וכדאי לקרוא אותם באותו הקצב. אבל עקב כך היא מסננת כמה קומיקסים אחרים, חלקם אהובים עלי מאוד, שאותם אני משתדל לקרוא רק אחת לכמה חודשים – ובכוונה.

המשך…

*צליל פתיחה של סקראבס*
אחד הדברים שמבאסים אותי ב"וי בריבוע" הוא לשבת מול המסך אחרי 3-4 שעות עבודה ולהסתכל על תוצאה בגודל 540*540 פיקסל. הקוראים ודאי לא שמים לב לזה כי הם רואים רק את התוצאה הסופית, אבל אחרי שעובדים על 2000 פיקסל לכל כיוון ומתעמקים בכל תו וקפל, יש בכיווץ משהו…מכווץ. החדות של הקווים, הניואנסים של מיקום האישונים, הצבעוניות הרוויה, הקומפוזיציה של הדמויות…ואז מדביקים על הכל בלוני דיבור, מקטינים ושולחים למכבש הדפוס (קרא: האדמין של ויגיימס). מהצד שלי זה קצת מאכזב.

אז בשביל נחת הרוח שלי והצצה חד-פעמית בשבילכם, לחצו כאן בשביל וי בריבוע #177 בחמישים אחוז מגודלו המקורי, וללא בלובים לבנים!

(נכתב ע"י ערן אבירם)

לפעמים נראה שהם קצת זורקים. בשביל סטריפ כמעט-יומי עם שלושה פאנלים, יכלו לצייר לפחות סתם רקע כחול, לא? הוא אפילו אומר Oh, look at this one, יכלו להראות אותו מסתכל על מסך מחשב או משהו.

בכל מקרה, סטריפ משעשע. עד כה, כל סטריפ שבו העיניים של טייקו עולות באש הזעם הפנימית, הצליח לשעשע אותי. ראו אותי כמשועשע!

(נכתב ע"י ערן אבירם)

כן, כן, כן, הפוסט הראשון צריך להיות ייצוגי ומדהים בעומקו, לשבות את הקורא לעולמי הפנימי המרתק לכדי היסטריה. יש לי רעיון יותר טוב: בואו נתלונן.

תגים הם המצאה מבריקה. הם מסדרים את האינטרנט באופן חכם ונועז, ואפילו שזה גיקי להחריד להגיד זאת, הם גם עושים לי טוב בלב. אני רואה תגים, כבר יותר מגניב לי – ואני חושב "מי שמאחורי האתר הזה הוא בטח נורא מגניב, שאחרי הכל הוא משתמש בתגים.
"רגע, יש לו גם קישורים לאתרים שאני אוהב? הוהו, כמה שהוא מגניב. דירוג המגנב שלו עלה ב-2.5.
"האם אני מזהה גם קישורים ל-digg וטכנוקרטי? גמרנו. אני אתחתן עם האיש הזה, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה."
…וכן הלאה.

ואז באים ונותנים לי בלוג, ופתאום אני צריך להשתמש בתגים. אז כן, אני רוצה להתחתן עם עצמי, אבל הנה כבר התחיל הויכוח הפנים-משפחתי הראשון: איזה תגים לשים? על מה, בעצם, אני עומד לדבר בבלוג הקומיקס, ואיך אפשר לנסח את זה באופן משעשע במילה או שתיים?

אז חשבתי לגמרי בעצמי על "גיימינג" (כי בכל זאת, יהיה כאן גם גיימינג), ועל "ווב-קומיקס", ועל סרט, כי יש סרטי קומיקס, ו-"המלצות וביקורות" ולעומתו "תלונות וטענות". טכנית אביב היא זאת שהוסיפה את ה-"טענות", אבל היא בנתה על רעיון קודם, בבירור. אבל האם זה מספיק תגים? איך אדע?

הציעו לי לעשות תגים של "נבלים" (נוולים?), אבל אני לא יודע כמה יצא לי לדבר דווקא על נוולים (נבלים?) של קומיקס. אני מחבב את מגנטו, ודוקטור דום הוא כזה… ירוק כזה, ו, ארמ, זהו פחות או יותר. איזה נב\וולים עוד יש בכלל? היום כולם כל כך פוסט-מודרנים, מלאים ביסורים, כבר אין נבל מנוול אמיתי שפשוט רוצה להשמיד את העולם כי בא לו. לא מגיע להם תג.

אז חשבתי על תגים לכל מותג, למשל Y the Last Man או Powers, ששניהם מגניבים ואשמח לדבר עליהם. אבל כמה כבר אדבר עליהם? פוסט אחד? שניים? אמליץ עליהם פעם אחת, ואז…
רגע, ואז יצאו עוד חוברות שלהם. לגמרי שכחתי – כל הזמן יוצאות חוברות חדשות! ואני אקרא אותן, ואז אשטח את דעתי על הנייר הדיגיטלי כאילו אין אף אחד שיעצור אותי (אביב, זה התפקיד שלך כאן). מצוין, אז הנה מצאנו עוד תג.

האמת, זה די מספיק. בוודאי יצוצו עוד תגים בהמשך, ככל שנכתוב. לא באמת צריך לדאוג לגבי העניין הזה, נכון? בלוג קומיקס אומרים לי, אז כתוב על קומיקס. אז הנה, אני מפסיק לכתוב על הכתיבה על קומיקס, ובפעם הבאה אדבר על העניין עצמו.

ובמילים אלו ממש צץ התג האחרון, "מטא". יום נעים לכולם.