תקופת התגים

(נכתב ע"י ערן אבירם)

כן, כן, כן, הפוסט הראשון צריך להיות ייצוגי ומדהים בעומקו, לשבות את הקורא לעולמי הפנימי המרתק לכדי היסטריה. יש לי רעיון יותר טוב: בואו נתלונן.

תגים הם המצאה מבריקה. הם מסדרים את האינטרנט באופן חכם ונועז, ואפילו שזה גיקי להחריד להגיד זאת, הם גם עושים לי טוב בלב. אני רואה תגים, כבר יותר מגניב לי – ואני חושב "מי שמאחורי האתר הזה הוא בטח נורא מגניב, שאחרי הכל הוא משתמש בתגים.
"רגע, יש לו גם קישורים לאתרים שאני אוהב? הוהו, כמה שהוא מגניב. דירוג המגנב שלו עלה ב-2.5.
"האם אני מזהה גם קישורים ל-digg וטכנוקרטי? גמרנו. אני אתחתן עם האיש הזה, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה."
…וכן הלאה.

ואז באים ונותנים לי בלוג, ופתאום אני צריך להשתמש בתגים. אז כן, אני רוצה להתחתן עם עצמי, אבל הנה כבר התחיל הויכוח הפנים-משפחתי הראשון: איזה תגים לשים? על מה, בעצם, אני עומד לדבר בבלוג הקומיקס, ואיך אפשר לנסח את זה באופן משעשע במילה או שתיים?

אז חשבתי לגמרי בעצמי על "גיימינג" (כי בכל זאת, יהיה כאן גם גיימינג), ועל "ווב-קומיקס", ועל סרט, כי יש סרטי קומיקס, ו-"המלצות וביקורות" ולעומתו "תלונות וטענות". טכנית אביב היא זאת שהוסיפה את ה-"טענות", אבל היא בנתה על רעיון קודם, בבירור. אבל האם זה מספיק תגים? איך אדע?

הציעו לי לעשות תגים של "נבלים" (נוולים?), אבל אני לא יודע כמה יצא לי לדבר דווקא על נוולים (נבלים?) של קומיקס. אני מחבב את מגנטו, ודוקטור דום הוא כזה… ירוק כזה, ו, ארמ, זהו פחות או יותר. איזה נב\וולים עוד יש בכלל? היום כולם כל כך פוסט-מודרנים, מלאים ביסורים, כבר אין נבל מנוול אמיתי שפשוט רוצה להשמיד את העולם כי בא לו. לא מגיע להם תג.

אז חשבתי על תגים לכל מותג, למשל Y the Last Man או Powers, ששניהם מגניבים ואשמח לדבר עליהם. אבל כמה כבר אדבר עליהם? פוסט אחד? שניים? אמליץ עליהם פעם אחת, ואז…
רגע, ואז יצאו עוד חוברות שלהם. לגמרי שכחתי – כל הזמן יוצאות חוברות חדשות! ואני אקרא אותן, ואז אשטח את דעתי על הנייר הדיגיטלי כאילו אין אף אחד שיעצור אותי (אביב, זה התפקיד שלך כאן). מצוין, אז הנה מצאנו עוד תג.

האמת, זה די מספיק. בוודאי יצוצו עוד תגים בהמשך, ככל שנכתוב. לא באמת צריך לדאוג לגבי העניין הזה, נכון? בלוג קומיקס אומרים לי, אז כתוב על קומיקס. אז הנה, אני מפסיק לכתוב על הכתיבה על קומיקס, ובפעם הבאה אדבר על העניין עצמו.

ובמילים אלו ממש צץ התג האחרון, "מטא". יום נעים לכולם.

5 תגובות לפוסט "תקופת התגים"

  1. יובל הגיב:

    אני ראשון~!!!!!!

    ממש פוסט פתיחה,הדבר הזה. למה לא להתחיל עם "ברוכים הבאים" ועל מי אתם ומה אתם עושים?
    נו שוין.

  2. אופיר זה מהרדיו :P הגיב:

    מחכה כבר למדריכים שלך! ובהצלחה עם האתר החדש!

  3. דסי הגיב:

    אתם שולטים (ושולתים)!

    כל הכבוד לכם. היה לי מאוד מעניין לקרוא, מה שעוד לא קרה לי אף פעם כשקראתי בלוג.
    אביב: ממש מגניב לראות איך את עובדת, וכפי שאמרתי לך, את הבחורה המוכשרת ביותר בציור שאני מכירה.
    ערן: אם אני אחמיא לך על הפתיחה, אנשים קנאים עוד יאמרו: "נו, היא חברה שלו, ברור שהיא מחמיאה לו". אז על מנת להימנע מכך, רק אגיד שאני מחכה בכליון עיניים לתגים שלך…

  4. […] בפוסט הראשון שלנו דילגנו באלגנטיות על הצגה עצמית והצהרת כוונות, ועל אף שנחמד לנו להאמין שאין ישות ברחבי הבריאה שלא יודעת את שמנו ומהללת אותו יומם וליל, חשבנו שבכל זאת כדאי להגיד כמה מילים. […]

  5. […] מי שמעוניין בהכרזות רשמיות בלבד מוזמן להוסיף לאקספלורר, פיירפוקס או Google Bar (הכי טוב), את הקטגוריה "רשמי" כאן בצד, ולעולם לא יצטרך עוד לראות את ההערות האישיות שלי. כנ"ל למי שרק רוצה אירועי לו"ז, עם הקטגוריה "אירועים". קטגוריות נוספות יתווספו בהתאם לצורך; כבר ברברתי על העניין הזה מספיק במקום אחר. […]

כתיבת תגובה