בלון דיבור

לפני קצת יותר מחודש העליתי את הפוסט הזה, בו סיפרתי שהתחלנו קשת סיפור חדשה בוי בריבוע ומעניין מה תהיה תגובת הקהל. מטרתה של הקשת, אגב, היתה להציג דמות נשית חדשה לקומיקס, לרענן קצת את מאגר הדמויות שלנו בדמות שלא צריך לצבוע לה את השיער.

מהרגע שפלטנו את המילה "עלילה", זה היה כאילו התחלנו קומיקס חדש. קיבלנו תגובות, חלקן אוהדות יותר וחלקן אוהדות פחות, על המהלך הנועז, על שינוי הגישה הקיצוני, על למה לעזאזל אנחנו עושים את זה לקוראים שלנו, מה, לא אכפת לנו יותר, והם השקיעו בנו כל כך הרבה…כשנראה שמה שרוב הקוראים פספסו הוא שבעצם לא קרה שום דבר יוצא דופן. כן, היו כמה סטריפים שמעבר לבדיחה קטנה בכל אחד מהם הרכיבו משהו גדול יותר ביחד. כן, התווספה דמות חדשה לקאסט. כן, צריך אולי לחזור סטריפ אחד אחורה בשביל להזכר מה קרה. מעבר לזה? אותו וי בריבוע, אותן דמויות, אותו הומור.

מאז הסטריפ האחרון בקשת העלינו 3 סטריפים, וכולם הועמדו מיידית בהשוואה ל"עלילה" הידועה לשמצה. "טוב שחזרתם לעצמכם", "שמח שקיבלתם את ההצעות בקשר לעלילה", "התגעגעתי לסטריפים הישנים והטובים". והאחרון, שמציג את הדס בר-לב, שחקנית הרכש החדשה שלנו, מיד תוייג כ"סטריפ עלילה", כי הרי אם הדס שם אז ודאי חזרנו לסורנו.

ערן אביאני מסטודיו קומיקום, שאין לחושבו לערן אבירם מויגיימס, אמר בחכמה שאם לא היינו מעלים את הפוסט שמכריז על תחילתה של אותה קשת סיפור, לא היינו מקבלים חצי מהתגובות שקיבלנו. הקוראים היו מתייחסים לכל סטריפ, בין אם משעשע (יותר או פחות) בתור עצמו או כחלק מ-sequence של כמה סטריפים, והיינו ממשיכים הלאה עם דמות חדשה ובלי להפוך את עולמם של קוראינו. מצחיק שברגע שקוראים למשהו בשם, הוא אוטומטית מקבל משא כבד של דעות מוקדמות וציפיות.

לסיכום, חברים,
מי מכם שקורא את וי בריבוע ומגיב, בבקשה: עזבו כבר את המילה "עלילה". היו ארבעה סטריפים שהציגו דמות חדשה, עכשיו היא חלק מהקאסט כמו ירון, יוליה והדיסקומבבולטור, בואו נמשיך הלאה. בפעם הבאה אני מבטיחה לא להזהיר מראש לפני שאנחנו עושים מהלכים אמנותיים קיצוניים כמו סטריפ בהמשכים.

אין לי שום דבר אינטליגנטי או עמוק להגיד על הסטריפ החדש של פני ארקייד, מלבד שבהיתי בו במשך כדקה וחצי עם חיוך גדול.

פחות משבוע ימים נותר עד הפסטיבל השנתי לקומיקס, אנימציה וקריקטורה, הידוע גם בכינוי המפוקפק "קא"קון".

קא"קון (או אניקום, לפי האתר הרשמי) יתפוס את סינמטק תל-אביב מיום שבת הקרוב עד יום שלישי (25-28 באוגוסט), ויתפאר כדרך קבע בהרצאות, סדנאות, סרטים, תערוכות, דוכנים והרבה חוברות ישראליות חדשות. בבלוג של אמיתי סנדי אפשר לקרוא על כל החוברות החדשות שיוצאות, והוא בהחלט מאוד מעודכן בהכל.

אפילו אני אהיה שם, ואעביר שלוש סדנאות יחד עם ערן אביאני מסטודיו קומיקום (להבדיל מערן אבירם מוי בריבוע ומהבלוג הזה). לוח זמנים ופרטים על כל האירועים אפשר למצוא כאן.

אנקדוטה משעשעת:
בפורומים של קומיקאזה התפרסמה לפני כשבוע פניה מרגשת של בחור שנעלמו לו 6 עמודי דיו, ואם לא יעזרו לו הוא בחיים לא יספיק להגיע לדפוס ולהוציא חוברת לפסטיבל. בהיותי אדם טוב לב ורחום (ועם זכרון כואב של איבוד עמודי צבע והגעה לדפוס אחרי לילה לבן של השלמות) עזרתי לו עם אינקינג לשני עמודים, וכששלחתי לו את המייל הסופי נזכרתי מאיפה השם שלו מוכר לי: עומר קציר, מיוצרי קומיקס//גיימר. עולם קטן.

ועוד אחד לא קשור:
מולי יחבס ודין לנגסם התחילו לפרסם וובקומיקס חדש, באתר שמוקדש רק לו. הקומיקס נקרא Blasphempy! My Oaritis, שזה בעת ובעונה אחת השם שהכי נשמע כמו שם של סדרת אנימה והשם הכי גרוע ששמעתי לוובקומיקס בעברית. BMO עוקב אחר להקה emo-ית שבין חבריה נמנים גם זומבי ואתיופי שעבר כריתת אונה, ומבטיח להתפרסם בצבע מלא ובאורך מרשים אחת לשבוע. בינתיים עלו שלושת הפרקים הראשונים והם משעשעים לפרקים (א-האהא). האתר עצמו, בנוי (ומעוצב?) ע"י אחד אלעד אוברון, נראה כמו אתר של להקת אמו, החל מהרקע השחור, דרך הפונטים המאגניבים וכלה בחוטי התיל הורודים שמקיפים תגובות וקטעי טקסט. זה רעיון חמוד מאוד, אבל בהחלט היה אפשר לקחת אותו קצת רחוק יותר וקצת מהוקצע יותר, אבל זו רק הפסואוד-מעצבת שבי מדברת. אני מאחלת להם הרבה הצלחה, ובעיקר שימשיכו לפרסם לאורך זמן ושההתלהבות הראשונית לא תשכך.

(נכתב ע"י ערן אבירם)

השבוע אביב רוקדת שוב את ריקוד מעבר הדירה הידוע, ובזמן הזה יש לה פחות גישה למכשירי הפלא איתם היא יוצרת סטריפים. לכן, למרות שתיכננתי משהו כמו 23,347 רעיונות לסטריפים רק על בסיס Wrath of the Lich King (שלי! שלי!!), שלא לדבר על מגוון חדשות מהימים האחרונים שפשוט דורשות איזו התייחסות – וי בריבוע יחזור למתכונת רגילה רק בעוד כמה ימים.

אבל בינתיים, הגיע הזמן לחשוף פרויקט סודי ודפוק לגמרי שחשבתי עליו כבר מזמן. אני חושב שמתחשק לי סטריפ משלי, איזה וובקומיקס שרק אני אחראי עליו, ולא רק כפילר לוי בריבוע אלא פשוט כמשהו שיפורסם כאן בבלוג. אך דבר שכזה חייב להתחשב בגורמים הבאים:

א. אני לא יודע לצייר, כלומר זה צריך להיות משהו כמו קומיקס ספרייטים. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ב. הוא יהיה באווירה הומוריסטית ביאזרית משהו. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ג. אני לא מסוגל להתחייב ללו"ז, ולכן הוא כנראה יופיע במועדים אקראיים, בדומה להודעות השגיאה של האקספלורר שלי. כלומר, כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.

חשבתי על מספר קונספטים, ובעוד שאני לא מתחייב לעשות אף אחד מהם (ראו סעיף ג'), אני מתלהב מהרעיון כרגע אז לכו תדעו. הנה השטיק: אתם תחליטו מה הרעיון לפיו אעשה את הסטריפ!

1. Melan-chloriens: שילוב בין מלנכוליה למידי-כלוריאנים, זהו סטריפ של שלוש משבצות עם דמויות צ'יבי של גיבורי סרטי מלחמת הכוכבים (שאביב תצייר מראש, ואני אעתיק שוב ושוב), שנאבקים עם סוגיות פילוסופיות קשות באופן דבילי, דכאוני אימים וקצר.

2. Burvixese Caster: על שם מכשיר התקשורת השימושי מ-Starcontrol 2, כל סטריפ מורכב מאוסף של תמונות מסך של שיחות עם החייזרים, והדבקת בועות דיבור עליהן, כך שהחבר'ה בעצם מדברים אחד עם השני (דרך ה-caster העל-חללי, כן?). המון שטויות דביליות להפליא ensues.

3. בוטנים, המחזמר: לא באמת. אבל אפשר יהיה לקחת את בוטנים לרמה הבאה (למעשה, רמה אחת למטה) ולהשתמש בבובות המשעשעות כספרייטים: העתק, הדבק, העתק, הדבק, העתק, וכן הלאה… כמו חלום שמתגשם! בשבילי, כלומר!

4. ביקורות קונסולה: חשבתם שהחתולה הזו היתה בדיחה רגעית? לחתולה, שזכתה לשם"קונסולה", יש דיעה נחרצת על המשחקים שירון מנסה להריץ עליה. בשלושה פאנלים ועם משהו כמו 15 הבעות פנים (שאביב תצייר מראש, כן, ואני אעתיקאדביקאעתיקאדביק וכו') היא תעביר ביקורת קצרה וקטלנית על משחק עדכני כלשהו.

אתם מוזמנים להצביע לרעיון שמוצא חן בעיניכם, ואני שומר על הזכות לבחור בכל זאת במה שמגניב אותי יותר, כי בחיי, אם זה לא יגניב אותי, זה לא יחזיק מעמד יותר מרגע פצפון חולף – ותחשבו כמה מסכן ובודד יהיה הרגע הזה, כולו לבדו, במחסן הרגעים העזובים. של החיים. הריקים. מתוכן ואהבה. *בכי*!

(נכתב ע"י ערן אבירם)

או: איך מצאתי ארבעה וובקומיקסים מעניינים בחמישה ימים, ולמה אתם צריכים לקרוא אותם. מוגש בחסות "הפעם תסבלו, נכתוב את זה כמו בבלוג אמיתי".

נתחיל במסקנה הסופית: וובקומיקס מוביל לוובקומיקס. זה כמו טבעת מוביוס של סטריפים!
זה התחיל ביום בהיר עת קראתי את Full Frontal Nerdity, ולאחר מכן כמנהגי קפצתי ל… טוב, תכל'ס זה בלוג, של היוצר, אהרון ויליאמס. אהרון הוא אחלה גבר, כפי שהסקתי מתוכניות הטלוויזיה שהוא אוהב, אז אני מוכן להקדיש לו את 4.5 השניות הממוצעות לקריאת העמוד שלו. חשוב מכך, בתחתית העמוד הוא נוהג לתת קישורים למגוון דברים גיקיים באופן יוצא מן הכלל, וכבר מצאתי שם מני משחקונים ו\או אתרים נושאי חן.

שבוע שעבר הוא נתן קישור לעמוד בשם Sci Fi Writers have no sense of scale, שמביא מגוון רחב של דוגמאות לכך שסופרי מד"ב פשוט לא קולטים עד כמה המונחים אותם הם מכניסים לסיפורים שלהם באמת פנטסטיים בקנה המידה שלהם. בהתחלה רק שועשעתי, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שמדובר רק בעמוד אחד מתוך אתר גדול ומעניין מאוד.

לקרוא את ההמשך »

אח, לו היינו ריק ברליו. היינו יכולים להגיד "טוב חבר'ה, מעכשיו אנחנו מפרסמים את הסטריפ מתישבאלנו והולך לקרות בו מהשבאלנו. תתמודדו."
אח, לו רק היינו טים באקלי. היינו יכולים להגיד "איזה כיף שאנחנו מתפרנסים מהקומיקס ויכולים לצייר אותו שלוש פעמים בשבוע ולא באמצע הלילה."
אח, לו רק היינו סקוט רמסומאיר. היינו יכולים להגיד "קומיקס? איזה קומיקס?"

אבל אנחנו ערן ואביב, שיש להם עבודה ולימודים וחיים שלעתים מונעים מהם למלא את חובותיהם הוי-בריבועיות. אנחנו ערן ואביב שלפעמים מנסים לעשות משהו קצת שונה ומקווים שהקהל יצטרף אלינו לבדוק אם זה יכול לעבוד. אנחנו ערן ואביב שלפעמים יום גרוע מוציא מהם את ההומור ומונע מהם להעלות סטריפ בדיוק ביום הרגיל, ואפילו יומיים אחרי. אנחנו ערן ואביב ש, עם כל הצער שבדבר, לא יכולים "להאיץ את העלילה ואולי לפרסם קומיקס ארוך יותר פעם ביום או יומיים".

כרגע, אנחנו ערן ואביב שקצת יצא להם החשק, אם לא מהקומיקס באופן כללי אז לפחות מלנסות דברים חדשים.