לפני שנים רבות מספור (עשר למעשה), ערן אביאני ואני הוצאנו מיני-סדרת פנטזיה בת ארבע חוברות בשם ארינאה. היום, שנים רבות מספור לאחר מכן (עשר, למעשה), איגדנו את ארבעת החלקים, יחד עם סטריפים, תמונות וציורים שצברנו לאורך הדרך, לאוגדן בן 160 (!) עמודים.
אלו מכם שהזמינו את האוגדן מבעוד מועד יזכו לראות אותו לפני כולם, אבל בתחילת פברואר אנחנו נשיק אותו באופן רשמי וחגיגי, כולל חתימות, לחיצות ידיים נרגשות ואולי אף סוגי משקאות שנוטים לשתות באירועים מעין אלה. אפשר להשאר מעודכנים בעמוד האירוע בפייסבוק.
הצטרפו אלינו ב-7/2/13 בקומיקס וירקות (קינג ג'ורג' 40 תל אביב).
אנחנו נהיה שם בין 16:00 ל-21:00, ברמות שונות של הכרה.
בימים אלו – למעשה ביום זה ממש, מכיוון שדחיתי את כתיבת הפוסט לרגע האחרון ביותר האפשרי – מסתיימת שנת המס הראשונה שלי כפרילנסרית במשרה מלאה. ככה אנחנו הפרילנסרים קוראים לשנים – "שנת מס". זה כמו שנה רגילה, רק שצריך לעשות בה הרבה יותר חישובים.
אחרי יותר מ-12 חודשים של ניהול עסק עצמאי ועבודה מהבית, שהגיעו אחרי כ-6 שנים של עבודה כשכירה, אני עדיין לא משוכנעת במאה אחוז איזו משתי האופציות אני מעדיפה. כלומר, אין ספק שאני מעדיפה לצייר למחייתי מאשר לעסוק בעיצוב גרפי, אבל האם לצייר כעצמאית מהבית, או כשכירה בסטודיו מגניב? היתרונות והחסרונות לכל צד הם רבים ומשכנעים (ה-Oatmeal כבר פירט כמה מהם בעמוד המוצלח הזה): מצד אחד אין כמו להתחיל את הבוקר עם קפה ושעה במכון כושר, ולהתחיל לעבוד רק באזור 11-12; מצד שני, זה לא שוס להמשיך לעבוד עד 2 בלילה, כי הבטחתי ללקוח שהעבודה תהיה מוכנה מחר בבוקר. אין צורך לצאת מהבית ולהתקע בתחבורה ציבורית במשך שעה כל בוקר, אבל גם אין צורך לצאת מהבית בכלל, ומתחילים לשכוח איך נראים אנשים אחרים. יש אפשרות בחירה עם איזה לקוחות ועל איזה פרוייקטים לעבוד, אבל צריך לדבר ישירות עם הלקוחות האלה, שלא כולם מדברים "בשפה של מאיירים" או לפעמים אפילו בשפה של בני אדם. אפשר לקחת ימי חופש מתי שרוצים, אבל אף אחד לא ישלם לך על ימי מחלה, או יגבה את האחוזים שאתה מפריש לפנסיה כל חודש. והכי גרוע: אין שום שי בפסח או בראש השנה.
לשמחתי זכיתי בשנה האחרונה בכמה לקוחות קבועים נהדרים, שנוח לעבוד איתם וכיף לעבוד על הפרוייקטים שלהם, שמשלמים בזמן ובלי ויכוחים לא נעימים, ונותנים פידבק יעיל שלא רק עוזר להתקדם בעבודה, אלא גם נתן לי לא אחת רעיונות מעניינים שלא חשבתי עליהם קודם. אחד החסרונות בלעבוד לבד הוא העדר הלמידה וההתפתחות ההדדית בין קולגות, אבל אני חושבת שהתקדמתי לא מעט בזכות העין החדה וההצעות של ארט-דיירקטורים מולם עבדתי, ואני אסירת תודה להם על כך.
עבדתי על הרבה דברים מגניבים, ורק את חלקם יכולתי להציג כאן בבלוג. אני מקווה שבשבועות הקרובים מעטה הסודיות ירד מחלקם ואוכל לשתף, אבל בינתיים אחד הפרוייקטים שלשמחתי יכולתי להשוויץ בו לאורך הדרך הוא משחק הפייסבוק של "משחקי הרעב" מחברת פנטקטיקס, שזכתה עליו בפרס השנה. מעבר לכך שמדובר בעבודה צבעונית וכיפית, שמבוססת על סדרת ספרים שנהניתי ממנה (בין אם באופן אובייקטיבי או בגלל שפיתחתי קשר לדמויות עקב שעות של בהיה בתמונותיהן בשביל לצייר את הפורטרטים – קשה לדעת), היה תענוג לעבוד עם אמיר לוטן, ארט דיירקטור שנותן הכוונה אמנותית מסודרת ומדויקת ופידבק נעים ולעניין, כמוהו אני מאחלת לכל מאייר. חוץ מזה, היתה מידה מסוימת של תהילה בידיעה שהשחקנים מסתכלים על הפורטרטים שאני מציירת ונותנים את אישורם באופן אישי.
בצד הפחות חיובי, ההשקעה בעבודה השאירה לי פחות זמן ואנרגיות לפרוייקטים אישיים, כמו הקומיקס של ערן אבירם ושלי, שנתקע בתחילת הפרק השני ובקושי נגעתי בו כבר חודשים. כל פעם שאני קוראת קומיקס מוצלח או רואה יצירה ויקטוריאנית מתעורר בי מחדש הרצון לחזור לפרוייקט הזה, אבל אתם יודעים מה? לעבוד על קומיקס זה קשה. לא מספיק לצייר רק ציור אחד, או עמוד עם חמישה ציורים קטנים; צריך לצייר עשרות עמודים כאלה! אבל אין לי ספק שבמוקדם או במאוחר אחזור להשקיע מאמצים בספר הזה, כי אני עדיין מרוצה עד השמיים כל פעם שאני עוברת על העמודים שכבר צוירו, או עיצובי הדמויות לפרק השני. בינתיים אני משתדלת לשמור על טיפ-טיפה עבודה אישית בצורת פרוייקטים שדורשים מעט פחות השקעה, כמו סדרת הדמויות לפי ה-ABC, שכבר עברה את החצי ותמשיך עד Z או עד שהזומבים ישתלטו, מה שיקרה קודם.
דבר נוסף שקרה השנה, באופן קצת בלתי צפוי, הוא שהתחלתי ללמוד אנימציה. זכיתי לפני כחצי שנה בתחרות של המכללה הישראלית לאנימציה, וחלק מסל הפרסים המרשים היה מלגה לקורס אנימציה. אחרי תקופה ארוכה של דחיינות אופיינית החלטתי רק לברר לגבי מחירים ומשך הקורס, ותוך שניים-שלושה מיילים הסתבר שבדיוק שבוע קודם לכן נפתח קורס, ואם אני רוצה להצטרף כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, ומכיוון שאני לא עומדת היטב בלחצים הצטרפתי מיד. אני עדיין קצת בשוק של התחלה (אפילו שעברו כבר חודשיים), ועוד לא הצלחתי להסדיר כראוי את הזמן שצריך להקדיש לתרגול עם הזמן שצריך להקדיש לעבודה, אבל אני בדרך. תמיד אהבתי אנימציה, ובשלב כלשהו בחיים אפילו רציתי לעסוק בזה, עד שהבנתי את כמות העבודה המטורפת שנכנסת לכל שניה על המסך. אני לא מצפה להמיר את מקצועי לאנימטורית בסוף השנה הדחוסה הזו, אבל זה תמיד טוב להוסיף עוד סט כישורים לרפרטואר, ואני בטוחה שלכל הפחות זה יעשה אותי מעצבת דמויות טובה יותר עבור אנימציה, גם אם לא אנפיש בעצמי.
השנה היתה גם שנת העשור להוצאת החוברת הראשונה של ארינאה. זה אומר דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בכלל לגבי הגיל שלי, אבל גם נתן הזדמנות להוצאת אוגדן של כל ארבעת החלקים, עם כל מיני תוספות נוסטלגיות שבדרך כלל מוצאים באוגדנים שכאלה. לכבוד העניין בוודאי אחזור בשנה הקרובה לעשות את סיבובי הכנסים והדוכנים עם ערן אביאני, ובקרוב צפוי גם אירוע השקה מיוחד לאוגדן, שאספר עליו ברגע שיהיו פרטים.
בפתחה של שנה (שנת מס!) חדשה, אני יכולה רק לקוות שאמשיך למצוא עבודות מוצלחות כמו שנפלו בחלקי עד עכשיו, ולעשות מאמצים לחלק את הזמן בצורה נכונה בין עבודה, לימודים ופרוייקטים אישיים. כולי תקווה גם לעדכן את הבלוג בצורה קצת יותר שוטפת, אבל לא אגדיר את זה כ"New Year's Resolution", כי ככה בדוק שזה לא יקרה.
O, איזו הפתעה! הפרוייקט עודנו חי וקיים, באופן שבו מדי פעם דגים שנחשבו לזן שנכחד לפני מיליוני שנים מתגלים כחיים וקיימים. העיכוב מקורו בשילוב של הרבה עבודה ומעט עצלות, ותקוותי היא שעכשיו שעברתי את מחסום ה-O הידוע לשמצה (פרויד יכול לספר עליו דברים מופלאים), הוא ימשיך באופן קצת יותר שבועי. אם חושבים על זה, בהסתכלות כוללת על זמן, החודש-ושלושה-שבועות שעברו בין N לעכשיו הם לא יותר משבריר שניה. אתם יודעים, באופן מטפורי.
שלום לכל הקוראים שעדיין לא התייאשו מבלון דיבור, ולכל אלו שיופתעו לראות ממנו פריט שלא נקרא בקורא ה-RSS החביב עליהם. הבלוג הוזנח בצורה מבישה בזמן האחרון ויש לי הרבה דברים לדבר עליהם (פוסט "אז אני פרילנסרית כבר שנה…" נמצא בתכנון כבר כשלושה שבועות, ונחשו כמה מילים ממנו כתבתי בפועל), אבל להיום נתחיל מהדברים הדחופים.
האוגדן של ארינאה יוצא בקרוב, ואנחנו מציעים אפשרות הזמנה מוקדמת לכל מי שרוצה לקבל את האוגדן ראשון, עד הבית, במחיר מוזל ועם אפשרות לבונוס ייחודי למזמינים מראש: אנחנו מוציאים סט הדפסים חתומים של אמנות מקורית מתוך ארינאה, שאי אפשר יהיה להשיג בשום דרך מלבד בהזמנה המוקדמת. אלה ארבע סיבות נפלאות לגשת לאתר של קומיקום ולבחור את אופציית ההזמנה העדיפה עליכם.
English
