בלוג איור של אביב אור
(נכתב ע”י ערן אבירם)
מאחר ובשבת לא העלנו סטריפ, והיום אביב נוסעת לטיול שנתי מטעם העבודה, החלטתי לקחת את מלוא נטל היצירה על כתפי שלי ולהציג לגמרי בעצמי סטריפ חכם, אלגנטי, מרשים ויזולאית וגיימרי באופיו.
או, מאחר ואינני מסוגל לצייר נקודה באמצע משטח לבן, בוטנים.
עריכה: והנה התוצאה לפניכם!
(נכתב ע”י ערן אבירם)
הסטריפ האחרון של Fanboys היה מצחיק ואלגנטי – דרמטיזציה מוגזמת לגמרי בהשראת סגנון הצילום הדרמטיזציסטיוניסטי פוסט-טרופומודרני על-זמני סוריאליציסטיוניסטיוני. כלומר הוא יעני אנימה כזה, כדי להבליט עד כמה סילביה סובלת. סילביהסובלתסילביהסובלת.
למי שאינו מכיר, העיגול האדום משמעו שה-X360 מתה באופן גמור ומוחלט, וחייבים להחליף אותה באחת חדשה, במסגרת האחריות כמובן. זאת תופעה מוכרת יחסית, אולי יותר מדי מוכרת, וסקוט מדבר על זה בפוסט היומי שלו. הוא מעלה חשד שהתופעה נפוצה הרבה יותר מכפי שמיקרוסופט מוכנים להודות; כל כך נפוצה, שהוא לא מבין איך זה שלא עשו על כך יותר קומיקסים. ואז הוא כתב אחלה משפט שבעולם: “סילביה המסכנה נאלצה לסבול ראשונה בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה על זה סטריפ.”
אתמול בערב קרה משהו שלא קרה מעולם: הגענו לסיומו של סטריפ, והחלטנו פה עקום אחד שהוא פשוט לא מצחיק מספיק בשביל העלאה. אנחנו בדרך כלל מלטשים רעיונות מספיק זמן עד שהם משעשעים אותנו ורק אז ממשיכים בעבודה, וגם הפעם חשבתי שהרעיון היה לא רע בכלל, אפילו מצחיק ויזואלית בעין רוחי. אלא שעין רוחי כנראה היתה עצומה באותו יום או זקוקה בדחיפות לעדשות-מגע, והתוצאה, סלחו לי על הצרפתית, ביאסה לי את התחת. אני מניחה שחוסר האנרגיות הכללי ממנו סבלתי מיום שבת תרם את חלקו לעניין, גם בסיעור המוחות המדוכדך משהו וגם בעבודה החפוזה ומעגלת-הפינות של אתמול. בכל מקרה החלטנו לחסוך לכם את האכזבה ולנו את הסטירה למוניטין ופשוט לא לפרסם.
אז עמכם הסליחה, ואני מקווה שביום רביעי (אחרי לילה-כיף [בתקווה אלכוהולי] של המשרד במדבר יהודה) נגיע עם חומר קצת יותר הומוריסטי ועם ביצוע שעומד בסטנדרטים.
ולא, אני לא חושבת שנפרסם כאן את הסטריפ הסורר. אני רוצה לשמור על מעט הגאווה שנשארה לי. תשתמשו בדמיון שלכם.
נתגלה במקרה בשיטוט ב-Deviantart: פאן-קומיקס של Super Smash Bros.
אני חייבת לשבח את הפאנלים הדרמטיים (במיוחד בחלק השני); בהחלט עושים לרוח היפנית כבוד.
בעקבות ההמלצה של ערן על “מינוס” התמוה נזכרתי בסטריפ שמפורסם בערך פעם בשבוע בשם “עבודה זה לא גיהנום” של אחד טדי גולדנברג. מדובר בסטריפים קצרים ולא פחות הזויים, שמסתיימים בד”כ במה שאפשר לקרוא לו פאנץ’-ליין, או שאפשר לבהות בו ולתהות. כך או כך, הם משאירים אותי לרוב עם חצי-חיוך, בין אם בגלל בחירת המילים בדיאלוג, הציורים המינימליסטים החמודים או האוירה התמוהה בסוף.
מומלץ לפחות להציץ.
(נכתב ע”י ערן אבירם)
בעקבות ההמלצה של אביב על “תוכן מפוקפק” לפני כמה ימים, קיבלנו כמה המלצות לוובקומיקסים שאת חלקם לא הכרתי. אז התחלתי להכיר, והתחלתי מהסוף, כי אני מורד שכזה!
No Kidding הציע את Minus, סטריפ יחסית אנונימי כנראה, וחלק מאתר הוובקומיקסים שלא הכרתי כלל, Koala Wallop. אני בדרכי להכיר את שאר הסטריפים שם, אבל נתחיל ב-Minus, או כמו שאני מעדיף לכנות אותו, הסטריפ המטריד ביותר שראיתי מאז Perry Bible Fellowship. אני לא אגיד עליו שום דבר, אני חושב שכל פיסת מידע מוקדמת עלולה לפגוע במדד הטרדנות ולדעתי מוטב לקרוא את הסטריפ בטירדה מלאה.
קריאה נעימה, ואשמח לשמוע את דעתכם על הסטריפ המוזר הזה.
