בלון דיבור

צהריים טובים,

סיימתי ביום חמישי עמוד נוסף מאקס-מן #192, התסריט עליו אני מתאמנת, וחשבתי שיהיה נחמד להראות תהליך, החל מתכנון העמוד ועד לאינק (אולי יום אחד אתאמץ ואעשה גם צבע בעמודים האלה, אבל אני לא ממש רואה את זה קורה). העמוד שעבדתי עליו הוא עמוד 3 מהתסריט של מייק קארי לאקסמן #192, ואפשר להוריד אותו כאן.

1. Thumbnails
השלב הראשון בתכנון העמוד הוא לקחת את התסריט ולסדר אותו בפאנלים. אני חושבת שבדרך כלל הכותב כבר עושה את החלוקה בעצמו, ולצייר נשאר להחליט איך לסדר את החלוקה הזו בעמוד (ולפעמים להציע אלטרנטיבה משלו). כל ספר "how to" לציור קומיקס וכנראה רוב הפנסילרים יגידו שהכי טוב להתחיל מכמה thumbnails – רישומים קטנים של כל העמוד – ולהשתדל לא להתקבע על אחד לפני שזרקת את כל הרעיונות והאפשרויות על דף. בגלל הפשטות של ה-thumbnail אפשר ליצור אותו מהר, להבין באופן כללי מה עובד ומה לא, והכי חשוב – אתה לא נקשר אליו יותר מדי, כך שלא תמנע מלבחור באופציה אחרת רק כי חבל על העבודה שהשקעת. אני בדרך כלל עצלנית מכדי לחשוב על כמה אפשרויות שונות לעימוד ובדרך כלל הולכת על הרעיון הראשון שהיה לי, אלא אם משהו באמת לא מסתדר. אבל זה כי אני פנסילרית רעה. רעה!

למטה אפשר לראות את ה-thumbnail הבודד (ועוד כמה אפשרויות זריזות שבדקתי לפאנל השלישי) שיצרתי לעמוד 3 שהלך חלק, ומיד אחר כך את אוסף הסקיצות לפאנל השני בעמוד 1, שדרש יותר מאבקים. מה שרואים שם זה עוד אחרי שמחקתי כמה אופציות פחות טובות בשביל לפנות מקום לנסיונות נוספים. אם זה מעניין אתכם אני יכולה לנסות להרחיב באיזה פוסט על עימוד קומיקס.

עמוד 3

עמוד 1

2. בדיקת לייאאוט

כשאני מרוצה מה-thumb אני פשוט מעתיקה אותו לשכבה חדשה ומותחת על כל אזור העמוד, ובהתאם לחלוקה אני משרטטת פאנלים בשכבה מעל (מסמנת מרובע עם הכלי הבחירה הגאומטרית, מקש ימני ו-Stroke בשביל לצייר את המסגרת בעובי המתאים לי). אם העמוד מורכב כולו מפאנלים סגורים, בלי אלמנטים שבוקעים מתוך המסגרת או פאנלים בלי מסגרת בכלל, אני ממלאת לבן מסביב למרובעים, כדי שהעמוד יהיה נקי בעין מלבד מה שקורה בתוך הפאנלים עצמם.

בשלב הזה אני גם מכניסה את הטקסט בשביל לוודא שהקומפוזיציה מתאימה לו, כי עכשיו עוד נוח להזיז ולתקן.

3. "פנסילינג"

אני עובדת 100% בפוטושופ אז קצת מצחיק לקרוא לשלב הזה פנסילינג, אבל זה המקביל לשלב העפרון במדיה קלאסית. אני פותחת שכבה חדשה מעל הסקיצה, מורידה את הסקיצה לאטימות נמוכה בשביל שלא תפריע, ומתחילה לצייר. מכיוון שהאינק שלי הולך להיות גם ממוחשב ולאפשר תיקונים, אני לא תמיד מביאה את שלב הפנסילינג לגימור מושלם, כי אני יודעת שיש דברים שאוכל לצייר מספיק טוב ישירות בדיו (במיוחד בדיו מחיק וקונטרול-זדי). כמובן שבשלב הזה הכנסתי את כל הטקסט לתיקיה והעלמתי אותה כדי שלא תפריע, ומדי פעם אני מדליקה אותה שוב כדי לחזור ולוודא ששום דבר חשוב לא מוסתר ע"י טקסט.

4. אינקינג

כבר כתבתי מדריך שלם על אינקינג ממוחשב שאפשר לקרוא כאן. כרגיל, אני פותחת שכבה חדשה, מורידה את שכבת העפרון לאטימות נמוכה יותר, ומתחילה לעבוד. בדרך כלל נוח לי לפרק את האינק לדמויות ולרקע, בעיקר בגלל שהרקע מורכב הרבה פעמים מקווים ישרים, שיותר נוח למתוח בחופשיות בשכבה נפרדת ואז למחוק איפה שצריך מאשר לצייר קווים קטועים בין הדמויות. לפעמים אני גם מפרידה את כתמי ההצללה לשכבה אחרת, רק כדי שאוכל להחליט מאוחר יותר אם אני רוצה עמוד "כבד" בשחורים או שאני מעדיפה אותו לבן יותר (אם הייתי צובעת כנראה שהייתי מוותרת על הרבה מהשחורים. כרגע הם עוזרים לעין להבדיל בין אלמנטים בכל פאנל, אבל עם צבע אולי לא יהיה צורך בהם והם אפילו יעיקו).

אינקינג – דמויות

אינקינג – עם רקע

5. העמוד הסופי, או: איך יוצרים בלוני דיבור

השלב האחרון (בהעדר צבע) הוא להוסיף את בלוני הדיבור ולתת טאץ' אחרון לארגון הטקסט בעמוד. לבלוני הדיבור אני משתמשת בכלי הצורות הוקטוריות של פוטושופ (לחצו להגדלה).

1. הכלי יכול ליצור צורות על הקנבס בשלושה אופנים: כחלק בלתי נפרד מהשכבה (כאילו ציירנו על השכבה במברשת); כ-path – סוג של סימון מדויק שאפשר לערוך ולשמור לשימוש מאוחר יותר; וכשכבת צורה – שכבה חדשה שהיא הצורה שיצרנו, שניתן להגדיל, לעוות ולערוך בצורה מדויקת. האפשרות שאני משתמשת בה היא השלישית, והיא מסומנת בעיגול מס' 1.

2. בהמשך מצד ימין אפשר לראות את כל הצורות השונות שהכלי יכול ליצור: העט, שניתן ליצור איתה כל צורה שהיא ע"י מתיחת וקטורים ויצירת עקומות (לא, גם לי אין מושג מה זה אומר מתמטית); עט חופשית, שעושה את אותו הדבר אלא במקום לעבוד בצורה טכנית ומדויקת מציירים חופשי ופוטושופ הופך את הקו שיצרנו לקו וקטורי; מרובע; מרובע מעוגל-פינות; עיגול; מצולע (בחץ שנמצא מימין לכל הצורות אפשר להגדיר כמה צלעות או אם רוצים בכלל כוכב); קו ישר; אחת מהצורות השמורות של פוטושופ. לבלוני הדיבור אני משתמשת כמובן בכלי העיגול, ובשביל ליצור את השפיצים שלהם אני עוברת לעט.

3. החלק האחרון שחשוב להכיר בסרגל הכלי הזה הוא אפשרויות ההוספה/החסרה. אם תשחקו איתו רגע תראו שכל צורה חדשה שאתם מוסיפים נוצרת בשכבה חדשה משלה. זה יכול להיות נוח במצבים מסוימים, אבל לא תמיד אנחנו רוצים 20 שכבות שבכל אחת מהן יש עיגול אחד. ויותר מזה – אם רוצים לחבר עיגול ושפיץ ולתת לשניהם מסגרת אחידה, ממש לא נוח שהם בשכבות שונות. בשביל ליצור צורה באותה השכבה עליה עובדים צריך לעמוד על השכבה זו (אתם תראו שהצורות מסתמנות בקו דק, ככה יודעים שהשכבה "בחורה"), לוודא שהאפשרות המסומנת בסרגל היא זו המוקפת בעיגול מס' 3, ואז ליצור צורות נוספות על השכבה. כך תוכלו גם לשלב בלונים אחד בשני, כמו בפאנל הראשון והשני למשל.

בשביל להוסיף את המסגרת השחורה מסביב לבלונים, הקליקו פעמיים על השכבה בחלון השכבות. יפתח לכם חלון ה-Layer style שמאפשר "לעטר" כל שכבה בפוטושופ בצל, קו תוחם, זוהר מסביב לצורה ועוד. לחצו על Stroke (האחרון ברשימה בצד), והכניסו את הערכים שמתאימים לכם. אני בטוחה שברגע שתתחילו לשחק שם תראו מה כל אופציה עושה ותחליטו מה נראה בעיניכם הכי טוב.

וזהו. הנה העמוד הגמור:

לבקשתו של צ'אקי, הנה התהליך בו ציירתי את שתי הדמויות לפעילות ה"החלפות" של שודי פדודי. הוא קצת שונה מהתהליך הרגיל שלי, אז למי שמעוניין:

1. קווים

שתי הדמויות צוירו במברשות שונות. השמאלית צוירה במברשת בה אני בד"כ משתמשת לסקיצות קוויות – מברשת בעלת גודל קבוע (לא משתנה לפי לחץ), שה-opacity וה-flow שלה משתנים לפי לחץ העט – והימנית צוירה במברשת הבסיסית ביותר של פוטושופ, רק ב-opacity נמוך יותר מה-100% הרגילים.

2. צביעה

ה-flatting המוכר מצביעה קומיקסית. פשוט מילאתי צבעים בסיסיים בשכבה מתחת לקווים, בעזרת המברשת הפשוטה של פוטושופ באטימות מלאה.

3. צביעת קווים

הצבע המקורי של הקו די צרם בעין, אז צבעתי את שכבת הקווים. בשביל לצבוע במדויק רק את הקווים (בלי להצטרך לצייר מחדש) אפשר לעמוד על שכבת הקו וללחוץ על כפתור "נעילת שקיפות" (בראש חלון השכבות, מתחת ל-Mode של השכבה, יש את הכותרת Lock וכמה כפתורים. נעילת שקיפות הוא הכי שמאלי, ונראה כמו ריבוע שחמט). מה שהכפתור עושה הוא להגביל כל עבודה על השכבה הזו רק לאזורים שכבר מצויר בהם משהו; מה ששקוף יישאר שקוף כל עוד הכפתור לחוץ. נסו את זה, זה מגניב.

לקו אני בוחרת בדרך כלל צבע כהה יותר מצבע השטח אותו הוא תוחם. אם אני רוצה לתת תחושה של חומר מבריק או מקרין אור אני אשתמש דוקא בצבע בהיר יותר בשביל הקו.

4. צללים

המראה הנוכחי די מספיק בשביל להעביר את עיצוב הדמות, אבל בשביל לתת קצת יותר נפח אפשר להוסיף קצת אור וצל. בשביל צללים אניפותחת שכבה חדשה במצב Multiply, בוחרת צבע קריר ובהיר (סגול למשל) ופשוט מציירת צל איפה שהגיוני שהוא יפול – כל מקום שמוסתר מהאור (כמובן שצריך להחליט על מקור אור מראש). בגלל שהשכבה מוגדרת כ-Multiply, לא נראה סגול בהיר אלא הכהיה בגוון סגלגל של הציור שמתחת. אפשר בכיף להוריד את האטימות של השכבה הזו כדי שהצללים לא יהיו אגרסיביים מדי.

5. תאורה

אותו רעיון כמו ההצללה, אלא שהפעם השכבה היא במצב Overlay, הגוון הוא חם יותר (צהוב למשל), ואני מניחה אותו בנקודות בהן האור פוגע הכי חזק בדמות. גם כאן אפשר לשחק עם האטימות בשביל להגיע לשילוב הכי טוב של האור בציור.

6. רינדור

את החייזרית השארתי במצב הזה (בגלל שיש בה די הרבה פרטים הרגשתי שאני יכולה להשאיר אותה עם צביעה פשוטה והיא עדיין תראה "חיה"), אבל על התרנגוליש המשכתי לעבוד, וניסיתי להגיע למשהו בכיוון הסגנון של ניקלס ינסן, שהוא סוג של גאון מטורף. אחרי שהיו לי הצבע, האור והצל הבסיסיים, לקחתי את המברשת הפשוטה של פוטושופ באטימות נמוכה (כמו זו בה השתמשתי בשביל הקו), ובשכבה חדשה פשוט התחלתי לדגום ולערבב את הצבעים הקיימים, תוך שאני מוסיפה פה ושם צבעים חדשים בשביל לתת יותר נפח לדמות. השתקפויות והחזרי אור מהסביבה פה ושם גם מוסיפים לתלת-מימדיות, כמו השתקפות החלל הלבן ברגליים, באחורי הראש ועל הביצה, והחזר אור כתמתם מהשולחן על הזרוע והביצה.

7. צבעוניות

לא לקחתי את הרינדור עד הסוף, גם בגלל שהיתה לי עוד דמות לצייר וגם בגלל שלהבין שאתה לא ניקלס ינסן אחרי הכל קצת מוציא את הרוח מהמפרשים, אבל לפני הסוף בכל זאת שכפלתי את השכבה ושיחקתי קצת עם ה-color balance שלה בשביל לצאת מהגוונים האפרוריים שאני תמיד נופלת אליהם למשהו חם וחי יותר. תודה לאלים על פוטושופ.

צ'אקי, מקווה שזה עזר =)
אביב.

שואלים אותי לא מעט איך אני עושה אינקינג דיגיטלי, ואם יש מדריכים לזה באינטרנט. ובכן, מדריכים באינטרנט אני לא מכירה, אבל חשבתי להעלות פוסט עם כמה טיפים שאולי יעזרו. חשוב להבהיר כבר בהתחלה שכמו הרבה דברים אחרים, גם אינקינג אי אפשר ללמוד ב"חמישה צעדים פשוטים", וצריך להשקיע הרבה זמן באימונים והתנסות אם רוצים לשפר יכולות.

יש שתי דרכים להגיע לליינארט נקי במחשב. הראשונה היא בעזרת כלים וקטוריים שקיימים בפוטושופ, אילוסטרייטור, פלאש ועוד מגוון תוכנות, והיתרון שלהם הוא שאפשר לשחק עם הזוויות והעיקולים שלהם גם אחרי ש"מציירים" אותם, ולהגיע בדיוק לקשת או לפיתול המתאימים. הדרך השניה דומה יותר לאינקינג שעושים באמצעים קלאסיים כמו עט או מכחול, והיא בעזרת כלי המברשת ולוח גרפי. הדרך השניה היא זו שעליה ארחיב.

כלים והגדרות

הדבר החשוב ביותר בשביל להשיג איכות של אינק ידני במחשב הוא לוח גרפי. לוח גרפי מתחבר למחשב, ומגיע עם עט בעזרתה אפשר לשלוט בסמן העכבר. לעט שני יתרונות בולטים על פני עכבר:

1. נוח יותר להשתמש בה לציור מכיוון שהיד חופשית יותר כאשר היא אוחזת עט מאשר עכבר. למי שרגיל לצייר עם עפרון, עט או מכחול, המעבר לעט של לוח גרפי הוא די אינטואיטיבי.
2. לוחות גרפיים (לפחות אלה ששווים משהו) רגישים ללחץ העט. כלומר, ככל שאלחץ חזק יותר עם העט כאשר אני מציירת על הלוח, הקו שמופיע במחשב יהיה עבה וחזק ויותר, בדיוק כמו שאם אלחץ חזק על טוש, הוא יוציא יותר דיו על הנייר. התכונה הזו חשובה לאינקינג דיגיטלי מוצלח, ובהמשך יוסבר למה.

יש לוחות גרפיים של כל מיני חברות, אבל החברה המוכרת והנחשבת ביותר היא Wacom, וניתן להשיג מוצרים שלה בארץ דרך אריג'נט. הלוחות מגוונים במחירים ובגדלים, ולדעתי למתחילים מספיק בהחלט הלוח הפשוט ביותר שלהם.

בתחום התוכנה אני עובדת עם פוטושופ, אבל אני בטוחה שלרוב התוכנות הגרפיות יש מברשת פשוטה שמאפשרת ציור ביד חופשית. אני משתמשת במברשת הבסיסית ביותר של פוטושופ, שהגדרותיה הן:

מתחילים לאנקר

כל עבודת אינק שלי מתחילה מבסיס של סקיצה. לפעמים הסקיצה מדויקת ונקיה מספיק בשביל להיות ליינארט בפני עצמה, ולפעמים היא אוסף של קשקושים וצורות כלליות, רק כדי לקבל רעיון כללי לגבי האלמנטים בציור לפני שאני מציירת אותו בדיו.

את הסקיצה אני מבהירה בשביל שיהיה נוח לעבוד מעליה (אפשר לפתוח שכבה לבנה מתחת ופשוט להוריד את האטימות של שכבת הסקיצה), פותחת שכבה חדשה בשביל הדיו, ומתחילה לעבוד. אני מציירת תמיד על קנבס גדול יותר מהגודל הסופי, כדי שאוכל להתמקד בפרטים כמו שצריך וכדי שטעויות ורעידות קטנות ייעלמו בהקטנה בסוף. הרזולוציה שלי מכוונת תמיד על 300 (לכל מקרה שלא יהיה), ואם אין דרישה מיוחדת להדפסה גדולה, אני מתחילה מ-A4.

המחשב הוא ידידו הטוב של האינקר

האימה הגדולה באינקינג קלאסי הוא תחושת ה"אין דרך חזרה". ברגע שציירת קו, הוא שם לנצח. אפשר לנסות להפטר ממנו עם נוזל מחיקה, להסוות אותו עם צל אסטרטגי (ולעתים קרובות מוטעה) או לחכות לסריקה ולהעלים אותו במחשב, אבל אף אופציה לא פשוטה ומהירה כמו להקיש Ctrl+Z. בפוטושופ, אני יכולה לצייר את אותו הקו ולבטל עשר פעמים עד שיוצא לי בדיוק הקו שרציתי, פריוילגיה שלא קיימת באינקינג קלאסי. גם כלי המחק בפוטושופ מתייחס לכל נגיעת מברשת באותה צורה, בין אם היא מדמה עפרון, דיו או צבע שמן.

יתרון נוסף למחשב הוא כלי ה-Transform. אין דבר מתסכל יותר מלצייר דמות מושלמת ולגלות בסוף שהראש קטן מדי או הרגל ארוכה מדי. בפוטושופ אפשר לבחור את הקטע הבעייתי ובעזרת Ctrl+T להגדיל, להקטין, לסובב ולעוות אותו כדי שיתאים טוב יותר. אפשר לקרוא לזה רמאות, אבל כל מה שעשינו הוא לחסוך דקות עד שעות של ציור מחדש, ואולי מנענו תסכול מיותר שהיה גורם לנו לזרוק את הציור לפח אם היינו עובדים עליו באמצעים קלאסיים. על אף שכלי ה-Transform קסום ומופלא, חשוב להשתמש בו בזהירות, כי אזור שהוגדל, הוקטן ועוות כמה פעמים יאבד מאיכות הקו שלו באופן ברור.

עוד כלי לרמאים – העתקה והדבקה של אזורים שחוזרים על עצמם יכול לחסוך הרבה זמן ציור, אבל כדאי לא להשתגע יותר מדי עם האופציה הזו, ולסיים עם ציור שנראה משוכפל.

לבסוף, אחת היכולות המבורכות של פוטושופ היא העבודה בשכבות. לרוב אני מעדיפה שכל האינק שלי יהיה על שכבה אחת, אבל אם אני מציירת ציור שיש בו כמה דמויות ורקע ואין בין כולם יחס הדוק, לפעמים אעדיף לפזר אותם על פני שכבות שונות, כדי שאם אחליט מאוחר יותר להזיז אלמנט מסוים, לא אצטרך לצייר מחדש את כל מה שיש מאחוריו.

הקו

לכל אמן יש את הקו שלו. יש קווים חלקים ודינמיים, יש ששומרים על משקל אחיד לכל הקווים שלהם, יש אמנים שבוחרים להשתמש בקו רועד או מקוטע מטעמי סגנון. הקו החביב עליי הוא הקו החלק והרציף, שמשנה את עוביו כדי ליצור תחושה חיה בעין (וזו גם הסיבה שהוא היחיד שמצאתי לו קישור. אני אשמח לקבל דוגמאות לסגנונות האחרים וגם סגנונות קו נוספים שאתם מכירים; אני די מקובעת ומיינסטרימית בטעם שלי).

הלוח הגרפי והגדרות ה-Pen Pressure מאפשרים ליצור קווים בעלי עובי משתנה. הנה שלוש גרסאות של אותו חלק בציור, אחת עם שליטה בלחץ ושתיים בלי, כל אחת עם עובי שונה של קו.

הקו העבה בעייתי במיוחד, כי בזמן שהוא סביר לציור אלמנטים גדולים, הוא משמיד באכזריות פרטים קטנים יותר כמו תווי פנים או אצבעות. הקו הדק יותר לעניין, אבל הוא נותן לציור מראה קצת גרפי, ואם הציור כולו היה מצויר ככה, היה קשה לצופה להתמקד בחלקים ספציפיים בערב הרב של קווים זהים. בנוסף, האזורים המוצללים נראים פתאום בולטים ולא קשורים. הגרסה עם הקווים המשתנים נראית חיה יותר, ועל אף שהיא עשויה מקווים בלבד, נראית גם קצת יותר בעלת נפח מהגרסאות האחרות.

איך יודעים איפה הקו צריך להיות עבה ואיפה דק? זה לא תמיד מדע מדויק, אבל בד"כ העין מצליחה לזהות מתי משהו נראה לא נכון, ואחרי מספיק אינקינג זה נהיה אינטואיטיבי. יש בכל זאת כמה נקודות שאפשר לקחת בחשבון:

• תאורה: אפילו אם לא יוצרים באינק שטחים רחבים של הצללה ומסתפקים בקו בלבד, קווים עבים יותר יכולים לרמוז על מקומות שרחוקים מהאור.
• חומר: עובי הקו יכול להעיד על החומר המצויר. לחולצת משי או לכנפי פרפר מתאימים קווים דקים ועדינים יותר מאשר למעיל עור או לגזע עץ, למשל.
• פרטים: מן הסתם קל יותר לצייר פרטים בקו דק, ולתת עובי לקווים פשוטים יותר. כדאי לשמור על גיוון גם כאן: פרט עדין כמו עין יכול להתהדר בקו דק לעפעף וקו עבה יותר לריסים, שנעשה דק לקראת קצהו. תוספת של פרט בקו דק יכולה לשדרג אלמנט פי כמה (למשל קווי תפר על מכנסיים, קמטים בפרקי האצבעות וכו').
• קו קונטור: אם רוצים למנוע מאלמנט מסוים להטמע בסביבה, הקווים החיצונים שמגדירים את הסילואטה שלו יהיו עבים יחסית כדי להבדיל אותו מהרקע.
• פוקוס: אפשר לנסות למשוך תשומת לב לאלמנט בעזרת קווים שהולכים ונעשים עבים יותר, למשל לעבות את האצבע של דמות שמצביעה לאנשהו חשוב.

השליטה בקו, פלוס הקואורדינציה שנדרשת כאשר היד מציירת על לוח שמונח על השולחן והעיניים מסתכלות על קו שנוצר על המסך, היא משהו שאין ברירה אלא להתאמן עליו. תתחילו מציורים פשוטים ונסו ליצור את הדינמיות הזו בקו. כמה דברים שכדאי לנסות להמנע מהם:

1. יותר מדי לחץ – הקו יוצא עבה ולא כל כך מגוון, יש הרבה לחץ על היד ועל הלוח (ובעוד שאת הלוח אפשר להחליף, ידיים קשה יותר)
2. מעט מדי לחץ – הקו יוצא דק מדי ובמקומות מסוימים כמעט נעלם (במיוחד אם מקטינים את הציור בסוף העבודה)
3. קו מהוסס – קורה כשמציירים מאוד לאט, או כשמציירים בזום אאוט רציני. נסו לעבוד בזום של 50% לפחות, ותזכרו שהשליטה בעט לוקחת זמן, אז זה לגמרי בסדר אם הקו שלכם קצת רועד בהתחלה.
4. קו "מלוטף" – שימוש בדיו כמו שמשתמשים בעפרון כשמציירים סקיצה. הרבה קווים שחוזרים עליהם ("מלטפים" אותם) בשביל למצוא את הקו הנכון. בתור בחירה סגנונית זה יכול להיות מגניב, אבל אם רוצים אינק נקי כדאי לשים לב לזה.
5. קו לא סגור – משאיר ציור קצת לא מגובש ויכול להיות מאוד מרגיז לצובע שלכם (במיוחד אם הוא אתם)

הצללות

יש ציורי ליינארט שמשאירים את האינק קווי בלבד בשביל להגדיר צורות ומשתמשים בצבע בשביל ליצור את ההצללות, ויש כאלה בהם האינק כולל גם את ההצללה. הצללות בדיו יכולות להיות כתמים שחורים אטומים, קווים בעובי משתנה (צפופים וכהים יצרו אזור מוצלל יותר מאשר קווים דקים ורחוקים אחד מהשני), נקודות halftone, טכניקת crosshatching ועוד. אפשר להשתמש בצורת הצללה אחת בציור, או לשלב כמה מהן ביחד בשביל ליצור לא רק הצללות מגוונות אלא גם תחושת טקסטורה לחומרים שונים.

מכיוון שכל עבודת האינק מבוססת על שני צבעים בלבד – שחור ולבן (או שקוף, אם עבדנו על שכבה חדשה בפוטושופ), אם נמלא שטח בדיו על מנת ליצור הצללה, יכול להיות שנעלים תוך כדי כך קווים שהיו חשובים להגדרת אלמנטים שונים בציור. לפעמים זה עובד – בבאטמן הזה של ג'ים לי וסקוט וויליאמס למשל, הזרוע של באטמן משתלבת לגמרי עם ההצללה של הגלימה שלו, אבל הסילואטה של הדמות עדיין מוצלחת, והוא נראה יותר מסתורי ודרמטי כאשר כל החלק השמאלי שלו בחשכה. לעומת זאת, בציור המצוין הזה של פסיילוק, אם ג'ים לי לא היה משתמש בקווים הלבנים שמגדירים את החזה והאמה שלה, הגוף שלה היה נעלם לתוך הצל על הקיר, ונראה חתוך ולא מוגדר. היופי בעבודה במחשב הוא שאין שום בעיה לבדוק את האופציות האלה: תמיד אפשר לפתוח שכבה חדשה ולמלא בה הצללות שחורות כאוות נפשנו, ואם נגלה שחלק מהן לא מתאימות או שנדרשות מחיקות אסטרטגיות בשביל להגדיר מחדש קווים שנעלמו, פשוט נוריד מעט את אטימות השכבה ונמחק חלקים בהתבסס על הקווים המקוריים שעדיין קיימים למטה.

כמו בכל הצללה, בעפרון, באינק או צבע, לשוב לזכור תמיד מה מקור האור ואיך הוא משפיע על הגופים השונים בהם הוא נוגע. אם אתם לא בטוחים, נסו לחפש תמונות עם תאורה דומה לזו שאתם מציירים, או ליצור סצנה דומה בעצמכם, רק בשביל ההבנה הכללית. באינקינג יש רק שני צבעים, וזה יתרון וגם אתגר: מצד אחד, לא צריך להתחיל להתעסק עם כל הגוונים שבין אור לחושך ולהלחם עם מעברי צבע חלקים. מצד שני, יש לכם רק שני צבעים בשביל ליצור אשליה של מציאות ונפח…זה בהחלט לא עניין של מה בכך.

סיכום

כיסיתי כמה מהדברים שאני מכירה מנסיוני בעבודה באינק דיגיטלי. אינקינג זה תחום נרחב, ואם עוזבים את המחשב וחוזרים לאמצעים הקלאסיים, הוא אפילו פתוח עוד יותר (וגם קצת יותר מלכלך). הסוד הגדול הוא לא בטקסט הארוך שקראתם עכשיו, אלא באימון והתנסות, חקירה של טכניקות חדשות ושאיפה לשיפור מתמיד. אם משהו לא מתאים לכם, תמצאו פתרון יצירתי אחר. ג'ים לי משתמש בעטים, במכחולים, במברשות שיניים ובהתזות טיפקס בשביל ליצור את קשת האפקטים שהוא מחפש; אם זה עובד עבורכם ומשרת את היצירה, הכל הולך.

אם יש שאלות, אתם מוזמנים לשאול כאן או במייל, ושיהיה בהצלחה!

אחרי הרבה זמן שאתגרי עיצוב הדמות השבועיים ב-ConceptArt לא ממש משכו אותי, הגיע אחד שדוקא נשמע לי מעניין – תאומים סיאמים בעולם פוסט אפוקליפטי, שמתפקדים כשומרי ראש למי שמעוניין לחצות את אזורי הפרא.

על אף שהאתגר לא מגדיר את מינם של התאומים, הרושם הראשון והבלתי מתפשר שקיבלתי הוא שהן בחורות דווקא, ומיד התחלתי לעבוד.

סקיצה:

סקיצה מפורטת יותר:

אור וצל בסיסי:

רינדור של אור וצל:

צבע:

סופי:

היה מגניב.

כעת – דיאדורה.

שנה אזרחית טובה!

אני מאחלת לכולנו שנה רגועה הרבה יותר מאיך שהתחילה, יצירתית ופוריה, מוצלחת, מעניינת ומספקת. אני מצטרפת לתלונה הקצרה של רינת פרימו ב-Ynet, ולאיחוליה לשנה טובה יותר למאיירים בארץ, ולצד זה מקווה שנמשיך למצוא עניין ואתגר באיורים השבועיים שלנו, שאמנם לא מתוגמלים בצ'ק שוטף+90, אבל טומנים בחובם ערך מוסף של הנאה, למידה וחקירה של גבולות חדשים.

הנה הצצה קטנה לתהליך המחשבתי איתו התחלתי את "אל המלחמה הטורורגי".

כשניגשתי לצייר גיליתי שאין לי מושג מיהם (או מהם) בעצם הטורורגים, ואולי יהיה מעניין להחליט את זה לפני שאני ניגשת לעצב את הפנתאון שלהם. הנה כמה רעיונות לטורורגים, שבסופו של דבר לא באו לידי ביטוי:

אחרי שהיו בידיי כמה טורורגים נאים, גיליתי שזה לא מקדם אותי בשום צורה לקראת האיור, אז זנחתי אותם ועברתי לסקיצות ורעיונות לאיור עצמו.

הרעיון הראשון שלי היה גם זה שבסופו של דבר הבאתי לידי ציור גמור, אבל ניסיתי לזרוק עוד כמה בשביל שהבחירה לפחות תראה מושכלת ואובייקטיבית. הסקיצה הימנית תחתונה (אלת פריון, אהבה, חקלאות או כל דבר פציפיסטי אחר מתגנבת להיכלו של אל המלחמה ומרססת כתובת היפית על הפסל שלו) נראתה לי כמו משהו שיכול לעשות איור די מרשים, אבל דורש הרבה השקעה בסביבה, אבן, טקסטורות, תאורה…דברים שאני לא טובה בהם, בקיצור. הרעיון מאחורי השמאלית העליונה שעשע אותי, אבל לא הרגשתי שהוא יוביל לאיור מעניין או מאתגר במיוחד, והסקיצה האחרונה היתה סוג של נסיון לצאת ידי חובה עם עיצוב דמות/יצור.

את הרעיון שנבחר התכוונתי ליישם בסגנון פיינטרי, ואחרי שעתיים ארוכות של נסיונות רינדור כושלים החלטתי לוותר על האתגר הפעם ולחזור לסגנון הקומיקס בו אני קצת יותר מנוסה. הנה התהליך בקצרה. פירוט על השלבים אפשר לקרוא אצל המכשף האורבני, זה בערך אותו התהליך.

חשוב: התקנתי ממש עכשיו פלאג-אין מגניב לוורדפרס שפותח את התמונות בממשק JS במקום בעמוד דפדפן חדש. אני חושבת שזה נוח ונאה יותר, והזמן ומבחן השימושיות יגידו אם זה נכון. בינתיים אם מישהו לא מצליח לראות את התמונות בגדול תגידו לי, אולי הפלאג-אין לא תואם את כל הדפדפנים כמו שצריך.

סוף שבוע מצוין,
אביב.

הרעיון הגיע מדמות שאני רוצה לשחק ב-D&D – כוהנת של קורלון, האל שחובב אמנות, היסטוריה וקסם. היא חלק ממסדר ששואף לאסוף ולשמר חפצים עתיקים, יצירות אמנות נשכחות ופריטי קסם (כי ידע זה כוח ודברים נוצצים זה יפה), וקצת מזכירה את דניאל מסטארגייט SG1 – לפעמים מתעמקת כל כך במציאה מעניינת שהיא מאבדת עניין במציאות. האיור התחיל כסוג של הגזמה של האספקט הזה בדמות, והמשיך בלי קשר הדוק לדמות עצמה.

1. סקיצה התחלתית

2. סקיצה סופית
מעבר לתוספות ושפצור של פרטים, ההבדל העיקרי כאן הוא הנחש. הרגשתי שהפוזה שלו בהתחלה נראתה פחות מאיימת, וגם שברה קצת את הקומפוזיציה האנכית של הציור. עכשיו ברור יותר שהוא עומד לאכול אותה, ולא מחכה שהיא תבדוק בספר איך עוקרים שן כואבת לנחש.

3. אור וצל בסיסי
כמו בציור של המפלצת, רק עם הרבה יותר פרטים…שכבה חדשה מעל לציור העפרון ובניה של אור וצל עם מברשת רכה.

4. צבעוניות בסיסית
שכבת השחור לבן ב-multiply עדין למעלה, ובשכבה למטה – צבע. הכל חופשי ולא מדוקדק, רק כדי לקבל בסיס טוב לציור. בשלב הזה גם החלטתי להפוך את הכיוון של החרב, שתכוון את העין לתוך מרכז ההתרחשות במקום להוליך אותה החוצה.

5. תחילת רינדור
איחוד שכבות, והתחלת עבודה במברשת רכה.

6. משחק עם צבע, המשך רינדור
לפעמים בזמן העבודה אני משכלפת את השכבה ומשחקת עם Adjustment –> Color Balance, בשביל לראות אם יש איזו פלטת צבעים קצת שונה שיכולה לעבוד טוב יותר על הציור. כאן הכנסתי גוונים יותר כחולים בשביל הקרירות של היער וכדי שזה לא יראה כמו ערמה גדולה של בוץ. יש גם המשך רינדור וחיזוק התאורה על שתי הדמויות.

7. המשך רינדור, פרטים
עבודה על כל הדברים שהשארתי לסוף כי הם משעמים שבא לבכות, כמו צמרות העצים, הדשא, הפרחים (שדווקא נהניתי מהם בסוף), ועוד עבודה על פרטים ותאורות משנה קטנות.

8. הציור הסופי (לחצו להגדלה)
כמה נגיעות אור אחרונות, טיפה טקסטורה ושוב משחק עם הצבע כי די חיבבתי את הגוונים האדמדמים האלה.