אינקינג דיגיטלי – טיפים ועצות

שואלים אותי לא מעט איך אני עושה אינקינג דיגיטלי, ואם יש מדריכים לזה באינטרנט. ובכן, מדריכים באינטרנט אני לא מכירה, אבל חשבתי להעלות פוסט עם כמה טיפים שאולי יעזרו. חשוב להבהיר כבר בהתחלה שכמו הרבה דברים אחרים, גם אינקינג אי אפשר ללמוד ב"חמישה צעדים פשוטים", וצריך להשקיע הרבה זמן באימונים והתנסות אם רוצים לשפר יכולות.

יש שתי דרכים להגיע לליינארט נקי במחשב. הראשונה היא בעזרת כלים וקטוריים שקיימים בפוטושופ, אילוסטרייטור, פלאש ועוד מגוון תוכנות, והיתרון שלהם הוא שאפשר לשחק עם הזוויות והעיקולים שלהם גם אחרי ש"מציירים" אותם, ולהגיע בדיוק לקשת או לפיתול המתאימים. הדרך השניה דומה יותר לאינקינג שעושים באמצעים קלאסיים כמו עט או מכחול, והיא בעזרת כלי המברשת ולוח גרפי. הדרך השניה היא זו שעליה ארחיב.

כלים והגדרות

הדבר החשוב ביותר בשביל להשיג איכות של אינק ידני במחשב הוא לוח גרפי. לוח גרפי מתחבר למחשב, ומגיע עם עט בעזרתה אפשר לשלוט בסמן העכבר. לעט שני יתרונות בולטים על פני עכבר:

  1. נוח יותר להשתמש בה לציור מכיוון שהיד חופשית יותר כאשר היא אוחזת עט מאשר עכבר. למי שרגיל לצייר עם עפרון, עט או מכחול, המעבר לעט של לוח גרפי הוא די אינטואיטיבי.
  2. לוחות גרפיים (לפחות אלה ששווים משהו) רגישים ללחץ העט. כלומר, ככל שאלחץ חזק יותר עם העט כאשר אני מציירת על הלוח, הקו שמופיע במחשב יהיה עבה וחזק ויותר, בדיוק כמו שאם אלחץ חזק על טוש, הוא יוציא יותר דיו על הנייר. התכונה הזו חשובה לאינקינג דיגיטלי מוצלח, ובהמשך יוסבר למה.

יש לוחות גרפיים של כל מיני חברות, אבל החברה המוכרת והנחשבת ביותר היא Wacom, וניתן להשיג מוצרים שלה בארץ דרך אריג'נט. הלוחות מגוונים במחירים ובגדלים, ולדעתי למתחילים מספיק בהחלט הלוח הפשוט ביותר שלהם.

בתחום התוכנה אני עובדת עם פוטושופ, אבל אני בטוחה שלרוב התוכנות הגרפיות יש מברשת פשוטה שמאפשרת ציור ביד חופשית. אני משתמשת במברשת הבסיסית ביותר של פוטושופ, שהגדרותיה הן:

הגדרת מברשת אינקינג

מתחילים לאנקר

כל עבודת אינק שלי מתחילה מבסיס של סקיצה. לפעמים הסקיצה מדויקת ונקיה מספיק בשביל להיות ליינארט בפני עצמה, ולפעמים היא אוסף של קשקושים וצורות כלליות, רק כדי לקבל רעיון כללי לגבי האלמנטים בציור לפני שאני מציירת אותו בדיו.

סקיצה נקיה סקיצה מקושקשת

את הסקיצה אני מבהירה בשביל שיהיה נוח לעבוד מעליה (אפשר לפתוח שכבה לבנה מתחת ופשוט להוריד את האטימות של שכבת הסקיצה), פותחת שכבה חדשה בשביל הדיו, ומתחילה לעבוד. אני מציירת תמיד על קנבס גדול יותר מהגודל הסופי, כדי שאוכל להתמקד בפרטים כמו שצריך וכדי שטעויות ורעידות קטנות ייעלמו בהקטנה בסוף. הרזולוציה שלי מכוונת תמיד על 300 (לכל מקרה שלא יהיה), ואם אין דרישה מיוחדת להדפסה גדולה, אני מתחילה מ-A4.

המחשב הוא ידידו הטוב של האינקר

האימה הגדולה באינקינג קלאסי הוא תחושת ה"אין דרך חזרה". ברגע שציירת קו, הוא שם לנצח. אפשר לנסות להפטר ממנו עם נוזל מחיקה, להסוות אותו עם צל אסטרטגי (ולעתים קרובות מוטעה) או לחכות לסריקה ולהעלים אותו במחשב, אבל אף אופציה לא פשוטה ומהירה כמו להקיש Ctrl+Z. בפוטושופ, אני יכולה לצייר את אותו הקו ולבטל עשר פעמים עד שיוצא לי בדיוק הקו שרציתי, פריוילגיה שלא קיימת באינקינג קלאסי. גם כלי המחק בפוטושופ מתייחס לכל נגיעת מברשת באותה צורה, בין אם היא מדמה עפרון, דיו או צבע שמן.

יתרון נוסף למחשב הוא כלי ה-Transform. אין דבר מתסכל יותר מלצייר דמות מושלמת ולגלות בסוף שהראש קטן מדי או הרגל ארוכה מדי. בפוטושופ אפשר לבחור את הקטע הבעייתי ובעזרת Ctrl+T להגדיל, להקטין, לסובב ולעוות אותו כדי שיתאים טוב יותר. אפשר לקרוא לזה רמאות, אבל כל מה שעשינו הוא לחסוך דקות עד שעות של ציור מחדש, ואולי מנענו תסכול מיותר שהיה גורם לנו לזרוק את הציור לפח אם היינו עובדים עליו באמצעים קלאסיים. על אף שכלי ה-Transform קסום ומופלא, חשוב להשתמש בו בזהירות, כי אזור שהוגדל, הוקטן ועוות כמה פעמים יאבד מאיכות הקו שלו באופן ברור.

עוד כלי לרמאים – העתקה והדבקה של אזורים שחוזרים על עצמם יכול לחסוך הרבה זמן ציור, אבל כדאי לא להשתגע יותר מדי עם האופציה הזו, ולסיים עם ציור שנראה משוכפל.

לבסוף, אחת היכולות המבורכות של פוטושופ היא העבודה בשכבות. לרוב אני מעדיפה שכל האינק שלי יהיה על שכבה אחת, אבל אם אני מציירת ציור שיש בו כמה דמויות ורקע ואין בין כולם יחס הדוק, לפעמים אעדיף לפזר אותם על פני שכבות שונות, כדי שאם אחליט מאוחר יותר להזיז אלמנט מסוים, לא אצטרך לצייר מחדש את כל מה שיש מאחוריו.

אינקינג בשכבות

הקו

לכל אמן יש את הקו שלו. יש קווים חלקים ודינמיים, יש ששומרים על משקל אחיד לכל הקווים שלהם, יש אמנים שבוחרים להשתמש בקו רועד או מקוטע מטעמי סגנון. הקו החביב עליי הוא הקו החלק והרציף, שמשנה את עוביו כדי ליצור תחושה חיה בעין (וזו גם הסיבה שהוא היחיד שמצאתי לו קישור. אני אשמח לקבל דוגמאות לסגנונות האחרים וגם סגנונות קו נוספים שאתם מכירים; אני די מקובעת ומיינסטרימית בטעם שלי).

הלוח הגרפי והגדרות ה-Pen Pressure מאפשרים ליצור קווים בעלי עובי משתנה. הנה שלוש גרסאות של אותו חלק בציור, אחת עם שליטה בלחץ ושתיים בלי, כל אחת עם עובי שונה של קו.

אינקינג עם ובלי רגישות ללחץ

הקו העבה בעייתי במיוחד, כי בזמן שהוא סביר לציור אלמנטים גדולים, הוא משמיד באכזריות פרטים קטנים יותר כמו תווי פנים או אצבעות. הקו הדק יותר לעניין, אבל הוא נותן לציור מראה קצת גרפי, ואם הציור כולו היה מצויר ככה, היה קשה לצופה להתמקד בחלקים ספציפיים בערב הרב של קווים זהים. בנוסף, האזורים המוצללים נראים פתאום בולטים ולא קשורים. הגרסה עם הקווים המשתנים נראית חיה יותר, ועל אף שהיא עשויה מקווים בלבד, נראית גם קצת יותר בעלת נפח מהגרסאות האחרות.

איך יודעים איפה הקו צריך להיות עבה ואיפה דק? זה לא תמיד מדע מדויק, אבל בד"כ העין מצליחה לזהות מתי משהו נראה לא נכון, ואחרי מספיק אינקינג זה נהיה אינטואיטיבי. יש בכל זאת כמה נקודות שאפשר לקחת בחשבון:

  • תאורה: אפילו אם לא יוצרים באינק שטחים רחבים של הצללה ומסתפקים בקו בלבד, קווים עבים יותר יכולים לרמוז על מקומות שרחוקים מהאור.
  • חומר: עובי הקו יכול להעיד על החומר המצויר. לחולצת משי או לכנפי פרפר מתאימים קווים דקים ועדינים יותר מאשר למעיל עור או לגזע עץ, למשל.
  • פרטים: מן הסתם קל יותר לצייר פרטים בקו דק, ולתת עובי לקווים פשוטים יותר. כדאי לשמור על גיוון גם כאן: פרט עדין כמו עין יכול להתהדר בקו דק לעפעף וקו עבה יותר לריסים, שנעשה דק לקראת קצהו. תוספת של פרט בקו דק יכולה לשדרג אלמנט פי כמה (למשל קווי תפר על מכנסיים, קמטים בפרקי האצבעות וכו').
  • קו קונטור: אם רוצים למנוע מאלמנט מסוים להטמע בסביבה, הקווים החיצונים שמגדירים את הסילואטה שלו יהיו עבים יחסית כדי להבדיל אותו מהרקע.
  • פוקוס: אפשר לנסות למשוך תשומת לב לאלמנט בעזרת קווים שהולכים ונעשים עבים יותר, למשל לעבות את האצבע של דמות שמצביעה לאנשהו חשוב.

השליטה בקו, פלוס הקואורדינציה שנדרשת כאשר היד מציירת על לוח שמונח על השולחן והעיניים מסתכלות על קו שנוצר על המסך, היא משהו שאין ברירה אלא להתאמן עליו. תתחילו מציורים פשוטים ונסו ליצור את הדינמיות הזו בקו. כמה דברים שכדאי לנסות להמנע מהם:

אינקינג - ממה להמנע

  1. יותר מדי לחץ – הקו יוצא עבה ולא כל כך מגוון, יש הרבה לחץ על היד ועל הלוח (ובעוד שאת הלוח אפשר להחליף, ידיים קשה יותר)
  2. מעט מדי לחץ – הקו יוצא דק מדי ובמקומות מסוימים כמעט נעלם (במיוחד אם מקטינים את הציור בסוף העבודה)
  3. קו מהוסס – קורה כשמציירים מאוד לאט, או כשמציירים בזום אאוט רציני. נסו לעבוד בזום של 50% לפחות, ותזכרו שהשליטה בעט לוקחת זמן, אז זה לגמרי בסדר אם הקו שלכם קצת רועד בהתחלה.
  4. קו "מלוטף" – שימוש בדיו כמו שמשתמשים בעפרון כשמציירים סקיצה. הרבה קווים שחוזרים עליהם ("מלטפים" אותם) בשביל למצוא את הקו הנכון. בתור בחירה סגנונית זה יכול להיות מגניב, אבל אם רוצים אינק נקי כדאי לשים לב לזה.
  5. קו לא סגור – משאיר ציור קצת לא מגובש ויכול להיות מאוד מרגיז לצובע שלכם (במיוחד אם הוא אתם)

הצללות

יש ציורי ליינארט שמשאירים את האינק קווי בלבד בשביל להגדיר צורות ומשתמשים בצבע בשביל ליצור את ההצללות, ויש כאלה בהם האינק כולל גם את ההצללה. הצללות בדיו יכולות להיות כתמים שחורים אטומים, קווים בעובי משתנה (צפופים וכהים יצרו אזור מוצלל יותר מאשר קווים דקים ורחוקים אחד מהשני), נקודות halftone, טכניקת crosshatching ועוד. אפשר להשתמש בצורת הצללה אחת בציור, או לשלב כמה מהן ביחד בשביל ליצור לא רק הצללות מגוונות אלא גם תחושת טקסטורה לחומרים שונים.

הצללות בדיו

מכיוון שכל עבודת האינק מבוססת על שני צבעים בלבד – שחור ולבן (או שקוף, אם עבדנו על שכבה חדשה בפוטושופ), אם נמלא שטח בדיו על מנת ליצור הצללה, יכול להיות שנעלים תוך כדי כך קווים שהיו חשובים להגדרת אלמנטים שונים בציור. לפעמים זה עובד – בבאטמן הזה של ג'ים לי וסקוט וויליאמס למשל, הזרוע של באטמן משתלבת לגמרי עם ההצללה של הגלימה שלו, אבל הסילואטה של הדמות עדיין מוצלחת, והוא נראה יותר מסתורי ודרמטי כאשר כל החלק השמאלי שלו בחשכה. לעומת זאת, בציור המצוין הזה של פסיילוק, אם ג'ים לי לא היה משתמש בקווים הלבנים שמגדירים את החזה והאמה שלה, הגוף שלה היה נעלם לתוך הצל על הקיר, ונראה חתוך ולא מוגדר. היופי בעבודה במחשב הוא שאין שום בעיה לבדוק את האופציות האלה: תמיד אפשר לפתוח שכבה חדשה ולמלא בה הצללות שחורות כאוות נפשנו, ואם נגלה שחלק מהן לא מתאימות או שנדרשות מחיקות אסטרטגיות בשביל להגדיר מחדש קווים שנעלמו, פשוט נוריד מעט את אטימות השכבה ונמחק חלקים בהתבסס על הקווים המקוריים שעדיין קיימים למטה.

כמו בכל הצללה, בעפרון, באינק או צבע, לשוב לזכור תמיד מה מקור האור ואיך הוא משפיע על הגופים השונים בהם הוא נוגע. אם אתם לא בטוחים, נסו לחפש תמונות עם תאורה דומה לזו שאתם מציירים, או ליצור סצנה דומה בעצמכם, רק בשביל ההבנה הכללית. באינקינג יש רק שני צבעים, וזה יתרון וגם אתגר: מצד אחד, לא צריך להתחיל להתעסק עם כל הגוונים שבין אור לחושך ולהלחם עם מעברי צבע חלקים. מצד שני, יש לכם רק שני צבעים בשביל ליצור אשליה של מציאות ונפח…זה בהחלט לא עניין של מה בכך.

סיכום

כיסיתי כמה מהדברים שאני מכירה מנסיוני בעבודה באינק דיגיטלי. אינקינג זה תחום נרחב, ואם עוזבים את המחשב וחוזרים לאמצעים הקלאסיים, הוא אפילו פתוח עוד יותר (וגם קצת יותר מלכלך). הסוד הגדול הוא לא בטקסט הארוך שקראתם עכשיו, אלא באימון והתנסות, חקירה של טכניקות חדשות ושאיפה לשיפור מתמיד. אם משהו לא מתאים לכם, תמצאו פתרון יצירתי אחר. ג'ים לי משתמש בעטים, במכחולים, במברשות שיניים ובהתזות טיפקס בשביל ליצור את קשת האפקטים שהוא מחפש; אם זה עובד עבורכם ומשרת את היצירה, הכל הולך.

אם יש שאלות, אתם מוזמנים לשאול כאן או במייל, ושיהיה בהצלחה!

19 תגובות לפוסט "אינקינג דיגיטלי – טיפים ועצות"

  1. king homer הגיב:

    מדריך מקסים!=)
    הקטע הוא שהוא מכסה כמה דברים שהקדום שלך לא כיסה, וזה ממש מגניב (אפילו שאני בהחלט שומר לקודם מקום של כבוד אצלי במועדפים, בכל זאת הוא המדריך שממנו למדתי איך לעזאזל עושים אינק דיגיטלי=)).

    כל הכבוד והמון תודה=)
    מאור.

  2. רחל הגיב:

    מעולה, תודה רבה. את מסבירה נהדר. אהבתי במיוחד את הטיפים לגבי השתנות עובי הקו.
    אגב, אני דווקא בעד הקו הלא סגור, שמאפשר משחק בין הקו לבין כתמי הצבע באיור.

  3. יש עוד סגנון של אינקינג דיגיטלי: קו עבה לא משתנה (לקונטורים) + קו דק לא משתנה (לפרטים קטנים). לא חייבים לצייר הכל רק בקווים עבים או רק בקווים דקים. אפשר אפילו להוסיף עוד קו בינוני באמצע, או אפילו כמה. יצא לי לצייר בסגנון הזה בכל מיני תוכנות וקטוריות. עד שנמאס לי.
    גם אני מעדיף לעשות אינקינג עם קו משתנה. לא שיוצא לי לעשות הרבה אינקינג דיגיטלי, אבל אם כבר אז עם קו משתנה. בדיוק בגלל זה קניתי לוח גרפי (וגם בגלל שהקליקים של העכבר חירפנו אותי).

  4. אביב אור הגיב:

    King homer – הלינק עדיין עובד לך? הסיבה שכתבתי את המדריך מחדש היא כי חשבתי שהישן אבוד לנצח!

    רחל – אני שמחה שנהנית 🙂 כל מה שמתאים לצורת העבודה ולציור – הולך.

    אביב – נשמע סגנון הגיוני, אבל אני לא מצליחה להעלות על דעתי דוגמאות. יש לך להראות? ולעשות אינקינג (או כל עבודת ציור או צביעה) בעכבר נשמע לי כמו עינוי נוראי…אבל זה בטח בגלל שההתרגלתי כבר לפינוק.

  5. אביב אור הגיב:

    שכה יהיה לי טוב…
    תודה רבה! פורסם בתחילת הפוסט בשביל הנוסטלגיה.

    מצחיק שהמדריך הראשון נכתב לפני לפחות שלוש שנים, ועדיין יש ביטויים ואפילו משפטים שלמים שחוזרים כמעט אחד לאחד במדריך החדש 🙂
    אני כל כך ממחזרת את עצמי.

  6. אביב אור – אני לא ממש מכיר אנשים שעושים ככה אינקינג דיגיטלי, זה משהו שעושים בעיקר עם עטים. בלית ברירה אני נאלץ להביא ציור שלי בתור דוגמא. לצערי אני לא מוצא אחד מושקע אז זה יצטרך להספיק:
    http://farm4.static.flickr.com/3091/2585008376_3ed906d828_o.png
    ציירתי את זה בפלאש, לפני שנה בערך. בינתיים כנראה שהחכמתי כי אני יודע שבטכניקה הזאת עדיף לא לעבוד בפלאש… פלאש מיישר ומעקם קווים לפי איך שמתחשק לו – עדיף לעבוד בתוכנה כמו פוטושופ ופשוט לבטל את ה-PRESSURE.
    התוצאה מאוד דומה לאינקינג שעושים עם רפידוגרפים, רק נקי יותר כי זה דיגיטלי.
    נקי מדי, למען האמת. זה עושה לי רע בעיניים. אני כבר לא מצייר דברים כאלה.

    ו… כן. עכבר זה עינוי. אנשים שעובדים עם עכבר הם סתם עקשנים.

  7. עידן הגיב:

    אביב, תודה על עוד מדריך מעולה, שמרתי אותו ב delicious! 🙂

  8. אביב איצקוביץ', הקו שאתה מתאר מאוד אופייני לתעשיית האנימציה והאנימה. זה מתאים לציור רובוטים יפניים ענקיים או דברים דומים אבל לדעתי זה די הורג את הדמות/אובייקט ומשטיח אותו/ה. לצערי גם דיסני משתמשים בקו הזה בהפקות האנימציה הקלאסית שלהם. הכל נראה כאילו צוייר ע"י מכונה.
    אביב אור, בכל מקרה, תודה על המדריך המקיף. אם יצא לי ציור טוב בעקבות המדריך אני אשלח לך.

  9. גל הגיב:

    את יודעת, נראה לי שגם לי היה את how to draw comics the marvel way, זה הספר שבו מסבירים על זה שאדם רגיל מציירים בגובה של 7 ראשים וגיבור על בגובה של שמונה ראשים, ושכל הסרטוטים בו הם במין תכלת-חצי שקוף כזה? אם כן אז הוא הלך לי לאיבוד לפני כמה שנים ולא מצאתי אותו יותר. (וממש אהבתי אותו)

  10. מיכל הגיב:

    מצויין – נהניתי לקרוא. תודה. האמת שגיליתי את הבלוג שלך לא מזמן, והעניין משמח אותי כשלעצמו.

  11. שמעון אנגל הגיב:

    אהלן אביב יופי של מדריך הוא עוזר לאלה,
    זה מגניב לראות את השוני בין הציורים שלך פה למדריך הישן יותר..0שתיהם אחלה אבל פה ממש הרבה יותר..)
    בכלל אי מאוד נהנה מהעבודות שלך זה ממש כיף לראות שיש כמוך גם פה בארץ..
    אני אשמח אם תוכלי לכתוב את הגודלים שאת עובדת איתם בד"כ, גם של הציורי עיפרון וגם הגדלים של המברשות בדיו ובעבודה של האור..
    תודה והרבה טוב.

  12. אביב אור הגיב:

    שמעון – אני שמחה שהמדריך עזר לך. גודל המברשת תלוי כמובן בגודל הדף והרזולוציה, וכן במטרה שלך בשימוש במברשת (עבודת פרטים דורשת מברשת קטנה יותר מאשר מילוי שטחים למשל). באופן כללי למדי, כשאני עובדת על A4 ב-300 DPI, מברשת הדיו שלי היא בסביבות ה-9-10. במברשת דמויית עפרון אני משתמשת בגודל קטן יותר, משהו כמו 4 פיקסל, בשביל לקבל קו דק שנראה כאילו נוצר משפיץ מחודד. מברשות ה-painting מאוד משתנות בגודל בהתאם לעבודה.

  13. שירן הגיב:

    מדריך מאוד מעניין והוא עזר לי המון, תודה רבה!

    משהו שכדאי אולי שתוסופי אליו: בצילום מסך של הגדרות המברשת, תחת other dynamics או בפוטושופ cs5 תחת transfer שה-control של ה- opacity jitter יהיה על off.
    הוא היה דלוק אצלי בברירת מחדל וכשציירתי, בהתאם ללחץ העט הקו הפך שקוף יותר/פחות.
    לקח לי איזה שעתיים עכשיו להבין למה הקו לא יוצא כמו בציורים שלך 🙂

  14. […] wrote a long post about digital inking in Hebrew if you read it (might translate that bad boy one day). In this piece I used mostly […]

  15. […] רוב מה שיש לי לומר על דיו ממוחשב אמרתי כאן. בציור הזה, לעומת זאת, השתמשתי יותר בטכניקה שהזכרתי […]

כתיבת תגובה