בלון דיבור

אבי בלייר ואסא זיידמן משיקים קומיקס ישראלי חדש – "עין שעורה". ההשקה החגיגית תהיה ביום שישי הקרוב – 13/8 -  בקומיקס וירקות (קינג ג'ורג' 40 ת"א) בין 11:00 ל-13:00.

עבדתי עם שניהם, אם כי לא בתחום הקומיקס. שניהם אנשים נהדרים, אבי בלייר הוא אמן משכמו ומעלה (והוא די גבוה), ואני ממש מתרגשת לראות את קומיקס באיורו יוצא לאור סוף סוף. הם גם יעבירו סדנה על הוצאת נובלה גרפית בארץ בפסטיבל הקומיקס, אנימציה וקריקטורה שיערך בעוד כשבוע וחצי-שבועיים.

ספרו לחבריכם!

כבר כמה חודשים שאני מחפשת נואשות סיבות לקנות לעצמי מחשב נייד, כשהאמת העגומה היא שאין לי שום צורך אמיתי בו. אני לא סטודנטית, אני לא מסתובבת בלי הפסקה בכל רחבי הארץ, אני לא כותבת למחייתי או אפילו כתחביב. באוקטובר אני טסה ללונדון לשבוע וחצי, ונתליתי בטיולון הזה כהזדמנות פז, כסיבה ההכרחית האולטימטיבית לקנות אחד. אני עכשיו לא זוכרת בדיוק מהי, אבל זה לא משנה. לונדון היתה רק תירוץ, והסיבה האמיתית שאני רוצה מחשב נייד היא כי נראה לי נורא מגניב לשבת איתו בבית קפה. אז עכשיו אני יושבת בבית קפה, וכדי להצדיק את החמוד שיושב מולי אני חייבת לכתוב משהו.

זה לא לגמרי תלוש מהמציאות, שקיומו של מכשיר כזה יגרום לי לכתוב יותר. יש משהו נוח ואינטימי במחשב קטן שבא איתך, לעומת המחשב הנייח הגדול, שמכריח אותך להתיישב מולו ולמצוא ההשראה באותו מטר רבוע קבוע. זה כמו פנקס קטן בשביל לכתוב מחשבות חולפות, לעומת מכונת כתיבה שישיבה מולה מחייבת עבודה אמיתית. עבודה אמיתית קל לדחות, בעוד שלכתוב מחשבות זה כיף. לפחות עד שגם זה יתחיל להרגיש כמו מטלה, ואז לא תהיה לי ברירה אלא לקנות אייפאד, או אם זה יקרה עוד יותר זמן מהצפוי, איזשהו מטול הולוגרמות או מכשיר מציאות מדומה. אבל זה באמת לתת לטווח תשומת הלב שלי יותר קרדיט ממה שמגיע לו.

יתרון נוסף על פני המחשב בבית הוא שהאינטרנט לא תמיד מחובר. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה עבודה הייתי מספיקה אם לא הייתי מחוברת לאינטרנט כל הזמן, ומעבירה בנונשלנטיות בין החלונות של פוטושופ או וורד לבין הדפדפן. (כן, אני יודעת מה הפתרון הפשוט לעניין, אבל לא נראה לי בסדר להשליך את המודם מהחלון. הוא עשוי לפגוע בכלב תועה.) הפוסט הזה, למשל, לא היה נכתב אלמלא נכנסתי לבית הקפה היחיד באזור המרכז שאין בו אינטרנט אלחוטי. זו אולי לא פנינה נדירה של כתיבה איכותית או תוכן מעניין, אבל זה עדיין ליצור משהו, לעומת להסתכל על 10 פוסטים של חתולולים שהצטברו מאז אתמול בלילה בגוגל רידר.

בין הגיגים מבוססי קפאין וחסרי משמעות, אולי מדי פעם יהיו כאלה שיהיו מעניינים גם לכתיבה וגם לקריאה, כמו מגוון ביקורות שאני מתכוונת כבר הרבה זמן לכתוב על מגוון קומיקסים, ספרים, סדרות וסרטים; או המדריך הבסיסי לאנטומיה שיושב לי חצי מוכן כבר חודשים ומחכה לטקסט (וגם לציור מחדש, למען האמת, כי מסתבר שככל שמתרגלים לצייר, קשה יותר להזכר איך עושים את זה לפי השלבים הנכונים. אם הייתי רואה את הרישומים שהכנתי למדריך הזה לא הייתי מוכנה ללמוד מעצמי שום דבר); או רשימת הדברים-שמגניבים-אותי-לפי-הא'-ב' שערן הציע לי לכתוב. אני כמעט בטוחה שיש לי עוד דברים חכמים ועמוקים להגיד, שמול המחשב בבית לא ייכתבו בגלל יותר מדי הסחות דעת. מצחיק, שבבית קפה הומה אדם קל לי יותר להתרכז מאשר לבד בבית בשקט.

שמעו, נראה לי שבארבע הפסקאות האלה שכנעתי את עצמי לא רע למה אני צריכה מחשב נייד.