בלון דיבור

התחלתי את היום בלקחת מעיל עבה יותר, צעיף וכפפות, והספקתי לאבד אחת מהן עד סוף הערב. כנראה שעכשיו אני חייבת לנסות לחזור לפרימארק, כי נדמה לי שהיתה שם קומה שלמה לכפפות.

אחרי ארוחת בוקר על בסיס טוסט (אני משאירה את האנגלית למחר כדי שיהיה את כל הסופ"ש להתמודד עם חסימות העורקים) יצאתי לכיוון מרכז העיר, מסביב להייד פארק. משעשע אותי תמיד איך סנאים נראים לנו כמו חיה אקזוטית עד מיתולוגית, ושם הם מקפצים להם כאילו העצים שייכים להם או משהו. אחד מהם היה חביב מספיק בשביל לעמוד די זמן ולדגמן לצילום, ומעתה אקרא לו ג'רי. מחר קבענו על קפה ואגוז.

הפעם ידעתי היטב לאן מועדות פניי, והגעתי לכיכר טרפלגר, עם המזרקות היפות והאריות, והמוזיאון הלאומי. כניסה חינם למוזיאונים זה ממש נחמד: הסתובבתי כשעה, הרגשתי תרבותית, ראיתי כמה פורטרטים שאפשר ממש לדמיין את הבקשה של הלקוח שעמדה מאחוריהם: "תעשה אותי מלנכולי, כן, אבל לא יותר מדי מלנכולי, עם אוירה כזו של מלכותיות. כן, זו המילה, תשכח ממלנכולי. וברקע משהו פשוט, לא יומרני כזה. אולי אגרטל. או שלושה-עשר סוסים דוהרים, עם גדוד חיילים לפניהם, וההרים האלה שנפוליאון מצויר לפניהם. אשמח אם זה יהיה מוכן ליום שלישי, לחתונה של בת דודתי. צ'יריו!"

בשתיים בצהריים תכננתי להצטרף לסיור London Walk של ווסטמינסטר, ובשביל לא לגווע ברעב לפני כן נכנסתי לפאב באזור. הושיבו אותי בשולחן לבד, אבל דקות ספורות מאוחר יותר שאלו אם אפשר לצרף מישהו נוסף. זה היה בחור שעובד באיזה משרד ממשלתי באזור, ושוחחנו על ספקנות ודת, על ביקורו האחרון של האפיפיור באנגליה ועל איך זה לחיות בארץ.

הסיור התחיל מעניין אבל נהיה די משמים, וקיוויתי שנוכל להכנס ולראות את ארמון ווסטמינסטר מבפנים, אבל זה מתאפשר ככל הנראה רק לאנשים שבאים לשמוע דיונים בפרלמנט, ווואלה, לא בא לי לראות אותו מבפנים עד כדי כך. תמונות רבות צולמו, מידע רב על הפרלמנט נרכש וככל הנראה יישכח בתוך יומיים, וסוף סוף אני יודעת מה בדיוק עשה אוליבר קרומוול. אני מבטיחה לשכוח גם את זה לאלתר.

אחרי ווסטמינסטר הסתובבתי חפוזות באזור קובנט גרדן וקפצתי ל-Orc's Nest ול-Forbidden Planet, חנויות גיימינג (הקן בעיקר) וגן עדן לפאנבויז של הכל (הפלנטה). לא חפרתי יותר מדי בהכל, ואולי אחזור לשם אם יתאפשר; אחרי הכל לא צריך לחכות לתאי מדידה בשביל קומיקס.

האירוע של הערב היה חידון בתמה ספקנית בפאב ב-Cavendish Square, שם שאני ממש נהנית להגיד. הצטרפתי לקבוצה הכי מגוונת לאומית שהיתה בחדר, עם שתי בחורות מאנגליה ומגרמניה ושלושה חבר'ה מאוסטרליה, שוודיה ואיטליה. אמנם הפסדנו בחידון, אבל למדנו דברים מעניינים על ארצות שונות בעולם! ידעתם למשל שבאיטליה החוק אוסר להסתובב עם כיסוי פנים (למשל, אסור להכנס לחנות עם קסדת אופנוע) מלבד בתקופה הפסטיבלים? וידעתם שבשוודיה יש עוד מקומות מלבד שטוקהולם?

התכניות למחר: פוטנציאל לסנט פול, מוזיאון טייט לאמנות מודרנית, מוזיאון לונדון לדברים שהם פחות מודרנים, הסיור של ג'ק המרטש שדומה שאין ברירה אלא ללכת אליו, ומציאת כפפות חדשות. יתכן שכל אחד מהפריטים ברשימה יתבטל לטובת לשבת על קפה\בירה\פיש'נצ'יפס\סושי ולנוח קצת. אני הולכת כבר 48 שעות.

מונה בירה: חצי פיינט אדנמס (או אדמס, אם המלצר לא הקליד נכון את החשבון), פיינט לונדון פרייד, חצי פיינט Doom Bar (!). אני לא אצהיר על הסך-הכל כדי לא להדאיג את אבא ואמא. שבטח יכולים לעשות את המתמטיקה בעצמם.

תגים: לונדון

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שישי, 15 באוקטובר, 2010 בשעה 1:42 תחת הקטגוריות דיבורים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.