בלוג איור של אביב אור
2010 היתה שנה טובה. חזרתי לקשר עם חברים טובים ישנים, הכרתי אנשים מוצלחים חדשים, הצטרפתי לצוות “ספק סביר” שמתהדר כבר ביותר מ-40 פרקים, והתחלתי סוף סוף לעבוד על פרוייקט קומיקס עם ערן אבירם, פרוייקט שיקח כנראה שנים אבל קורם עור וגידים (או דיו וביטים) יותר ויותר כל יום. אני מוצאת את עצמי מקווה שב-2011 יהיה פשוט more of the same, שזו אולי לא שאיפה מעוררת השראה במיוחד, אבל אומרת דברים טובים על המצב.
לצד כל הדברים האלה גם התחלתי באפריל את קשקושון יום ראשון, וזה זמן מצוין להודות לאורי ליפשיץ שהציע את הרעיון מלכתחילה. הציור השבועי הזה היה לפעמים סקיצה זריזה שהעליתי כדי לצאת ידי חובה, ולפעמים ציור שהקדשתי לו הרבה יותר זמן ממה שראוי, בהתחשב בדברים שאני באמת צריכה לעשות בזמן הזה, אבל כך או כך הוא החיה בלוג שהיה גוסס לאיטו בזמן שאני עובדת על פרוייקט ארוך טווח ברקע. יותר מזה – אם העבודה על הקומיקס מאמנת את שרירי הסטוריטלינג והאינקינג הרדומים, הרי שהקשקוש השבועי שיפר את היכולות שלי בצבע ועיצוב דמות, תחומים שהייתי מזניחה בלעדיו.
תודה לכם, הגולשים הקבועים בבבלוג, ובמיוחד למגיבים הקבועים, והנה ל-2011 מצוינת.
אביב
“צריך לצייר קשקושון יום ראשון. לא בא לי לצייר כלום. סושי! בא לי סושי. אולי אצייר סושי. סתם סושי זה משעמם, מה אפשר לצייר עם סושי שיהיה מעניין? דמות שמחזיקה סושי בפרספקטיבה קיצונית כזו, אבל לא סתם דמות. מה אפשר לשים לדמות שיהיה מעניין? גוף של!…גוף של תמנון? לאא, יותר מדי רגליים ומרגיש לא בסדר עם הסושי. מקור של ברווז. פרצוף של…כלב פאג. זברה! למה זברה זה תמיד הגוף הראשון שמחברים לבני אדם? בספק סביר עשינו את זה פעמיים לפחות. הגיע הזמן לראות איך זה נראה. יו, איך בא לי סושי!”
עוד אחד מהממים מדויאנטארט: בוחרים אלמנטים מכל עמודה ומשלבים את כולם בציור אחד. אני לא מאמינה בבחירה חופשית, אז נתתי לקוביות עם עשר פאות להחליט בשבילי.
