בלון דיבור

עכשיו כשוי בריבוע זכה למנוחת עדן, נותרת השאלה מה לעשות עם הבלוג הזה. הוא נוצר על מנת לתת במה לדיבורים על וי בריבוע, על יצירת קומיקס בארץ ועל קומיקס בכלל, ונכון להיום לא ערן ולא אני יוצרים קומיקס, לי לא ממש יוצא לקרוא כלום ולערן אין זמן לכתוב, כך שאנחנו חוטאים לכל המטרות.

אפשרות אחת שאני יכולה להציע היא להפוך את הבלוג הזה לבלוג-אמנות בדומה להרבה יוצרים ולשתף אותכם בסקיצות, תהליכים וציורים כמו שכבר עשיתי פעם או פעמיים בתקופות יובש, עם אופציה להגיגים בנושא איור וקומיקס לכשתנוח עליי הרוח. אני לא יודעת כמה מהגולשים פה מתעניינים בזה, אז אשמח לקבל פידבק (בהרמת יד מנומסת).

אפשרות נוספת היא, ובכן, לסגור את הבלוג.

תגובותיכם יתקבלו בברכה,
אביב.

כמובטח בפוסט הקודם, הנה לפניכם הסטריפ הראשון של וי בריבוע שלא פורסם מעולם:

(לחצו להגדלה)

זה אחד הסטריפים הספורים (אם לא היחיד) שיש להם סקיצה מלאה בעפרון.

(לחצו להגדלה)

והוא דוגמה מצוינת למשהו שנראה אחלה בעפרון ונדפק לחלוטין עם עבודת צבע גרועה.

עוד הפתעות:

סקיצות לההוא הפרסי, זאתי עם המצלמה והיצור עם הגוגלז שהייתי צריכה להראות לאמיר, עורך ויגיימס דאז, בשביל לקבל את הג'וב:

(לחצו להגדלה)

סטריפ ששמרנו ליום שלא יהיה לנו מה להעלות ובמקרה ג'אק, דקסטר, ראצ'ט או קלאנק יהיו בחדשות באותו שבוע (איכשהו זה לא קרה מעולם):

(נו, אתם יודעים)

ואתם יודעים מה, חשבתי שאפרסם אפילו את הסטריפ הגנוז הידוע לשמצה, אבל עכשיו הסתכלתי עליו שוב ובאמת שאין שום סיבה להוכיח שדבר כזה התקיים, על אחת כמה וכמה כשאני אחראית לקיום שלו. קראו לו מעתה סטריפנשטיין.

אפתח בהתנצלות.
וי בריבוע נעלם בלי הודעה מוקדמת ובצורה שלא כיבדה את השנתיים+ בהן הוא רץ ועל כך צר לי מאוד. במשך די הרבה זמן קיווינו ש-any day now אנחנו חוזרים וממשיכים כרגיל אז לא מיהרנו לצאת בהצהרות, אלא שבחלוף הימים השיבה המיוחלת הלכה ונעשתה פחות ופחות סבירה. המציאות המצערת היא שאחרי תשע שעות עבודה + שעתיים פלוס מינוס באוטובוסים, לחזור הביתה ולהמשיך לעבוד זה הדבר האחרון שבא לי לעשות. אז אחרי שישה חודשים של דממת אלחוט, אנחנו חוזרים לקידה אחרונה עם סטריפ #206 ולסיכום נוסטלגי של פרוייקט וי בריבוע.

הקומיקס התחיל כהתנסות חדשה והזדמנות פז בשבילי כיוצרת, ויחד עם ארינאה ודדליין, הוא אחד הפרוייקטים שאני הכי גאה בהם. פיתחתי סגנון, התאמנתי בטכניקה, שיפרתי את עבודת הצבע שלי וחשוב ומעניין מכל – יצרתי עם ערן קאסט דמויות שהתחיל כמעט באקראי אבל התפתח והתעגל כל כך, עד שהיום אנחנו לא צריכים לחשוב מה ירון או רועי יעשו בפאנל הבא – הם עושים את זה בעצמם.

ההתחלה
וי בריבוע יצא לדרך ללא שם ובקונספט המורכב "מה מצחיק במשחקי מחשב ואם אפשר שיהיה גם ישראלי ואיזה מגניב אם נוכל להכניס גם דברים מהחדשות ולא להעתיק משאר הוובקומיקס ושיהיה ממש יפה". הסטריפ הראשון שציירתי (מבטיחה להראות אם אמצא אותו בבית) לא פורסם מעולם ולמעשה נפסל ע"י עורך ויגיימס דאז מסיבות סגנון וצביעה, או במילותיו: "את יכולה לעשות את זה יותר כמו פני ארקייד?". הסטריפ הראשון שפורסם כנראה היה יותר בכיוון, אם כי אני שמחה ששני עדכונים בשבוע נתנו לנו הזדמנות לשפר את הרושם הראשוני ("אהההה כאילו הדרגה בצה"ל זה כמו הדרגה ב-WoW חחחחחחחח!!1 לא כל כך מצחיק"), הזדמנות שהגיעה די מהר עם מריו ומיקרוסופט, סטריפ שעד היום הוא לדעתי אחד המוצלחים שעשינו.

ההומור
ההתחלה היתה שילוב של טוויסט הומוריסטי על משחקים מוכרים והצצה לחדשות גיימינג, אבל די מהר הרחבנו את היריעה והרשינו לעצמנו לגעת בסרטים, להקדיש מחוות ליוצרים אהובים, לתת טאץ' ישראלי, להכניס בדיחות אישיות ולטחון אותן עד דק.

היו לנו בדיחות ששאבו מתרבות פופולרית ומקומית, ושהתבססו על מציאות ישראלית שרק אנחנו נבין. היו לנו סטריפים במיטב הסאטירה מצד אחד ומשחקי מילים דביליים מצד שני. ערן אפילו הצליח לדחוף פילוסופיה לאחד מהם. הבדיחה החוזרת שלנו (שהרבה פעמים נלחמנו עם עצמנו שלא להשתמש בה יתר על המידה) באה לדעתי בדיוק במינון ובתזמון הנכונים והיתה חביבה עליי במיוחד (מעט ציור, הרבה זיבולי שכל).

האמנות
אגב מעט ציור, ספורים הם הסטריפים של וי בריבוע שאין בהם שימוש ב-Ctrl+C + Ctrl+V. אני מודה, כשהסטוריטלינג לא דורש שינוי פוזה או זווית (ובמיוחד כשהסטטיות תורמת לבדיחה), אני מרשה לעצמי לשכפל את אותו הפאנל, לפעמים בהגזמה. יש אמנים שמאמינים בעבודה ידנית, בציור מחדש כדי לשמור על תחושה חיה ודינמית וארטיסטיק אינטגריטי וכן הלאה. אני מאמינה ביותר מארבע שעות שינה אחרי שאני מסיימת את הסטריפ. עם זאת, כדי לשמור על וי בריבוע מעניין (גם בשביל הקוראים אבל בעיקר בשבילי) מדי פעם פניתי לכיוון קצת שונה מהרגיל, בין אם מינימליסטי או ריאליסטי יותר. היו סטריפים שנהניתי להכניס אליהם כל מיני אלמנטים ויזואלים שחביבים עליי אישית, רק כדי שיהיה קצת יותר מעניין לצייר אותם (אחת הסיבות ש-WoW כיכב כל כך הרבה בוי בריבוע). אבל עם כל החידושים הסגנוניים שלי, על הברקה אחת לא הצלחתי להתעלות.

הדמויות
אמרתי עוד קודם שההישג המשמעותי ביותר של וי בריבוע לדעתי הוא הדמויות. בהופעה הראשונה של ירון ורועי הם תפקדו כניצבים בשביל להעביר את הבדיחה. את השמות הם קיבלו מאוחר יותר, כשחזרו והשתתפו בעוד ועוד תפקידים על תקן "שני החבר'ה שמשתמשים בהם כשצריך שני חבר'ה בשביל להעביר את הבדיחה", והם קרויים על שם שני חברים משותפים (השמות שמורים במערכת). די מהר הם פיתחו את האופי שלהם: ירון הפסיכי על גבול אשפוז ורועי השפוי שמעיר הערות ציניות מהצד. נשמע מוכר? אולי; אבל באמת שלא לקחנו בכוונה טמפלייט מוכן והלבשנו עליו משקפיים וזקן תיש. כשמחפשים שני צדדים לבדיחה קצרה, הסטריאוטיפים האלה פשוט מתיישבים על הדמויות בלי לשאול אותנו בכלל. לפעמים לקחנו את הפרעות האישיות האלה עד הקצה לפעמים נתנו לחבר'ה להיות קצת יותר אנושיים, לפעמים הרשינו לרועי לטבול קצת בעולם ההזוי של ירון ולפעמים אפילו נתנו לשניהם לאבד אחיזה במציאות לכמה פאנלים, ובסופו של דבר אני חושבת שהספין שלנו על הבסיס ההומוריסטי האוניברסלי הזה יצר שתי דמויות נהדרות שאני אשכרה מתגעגעת אליהן לפעמים.

גם דמויות שהצטרפו מאוחר יותר כמו יוליה, הדס או החתולה קונסולה, שהתחילה את דרכה כפרופ שולי והלכה והתמרכזה עד שקיבלה סטריפ משלה, זכו באפיון שגם מהצצות בודדות אליו אפשר היה לראות שלא מדובר בפלקטים עם בלוני דיבור.

הסוף
בחודשים האחרונים של וי בריבוע כבר הורגשה ירידה באנרציה, בין אם בתחרויות "עשה זאת בעצמך" שחזרו על עצמן (בהגזמה) או בעקיצה העצמית הקטנה שאיכשהו הרבה קוראים פספסו. וכדרך כל סדרה מצליחה, גם אנחנו קפצנו את הכריש לקראת הסוף. נו מילא. לפחות לא שלחנו את מאלדר לחלל.

אני חושבת שהיה לנו אחלה run. אנשים שאנחנו לא מכירים פנו אלינו במקומות מפתיעים והחמיאו על הסטריפים, Ynet מצאו לנכון לפרסם כמה מהם וסטריפ אחד אפילו נגנב עבור התחרות של WoW וחולל סקנדל (קטן). אפילו טבענו מטבע לשון קטן, למען השם. היה טוב וטוב שהיה, ואילו היינו חיים בעולם מושלם הייתי מתפרנסת משעה יומית של ליטוף חתלתולים ובשאר הזמן הייתי ממשיכה את וי בריבוע. עד שזה יתוקן, אני מודה מקרב לב לויגיימס על ההזדמנות המופלאה הזו ועל החופש לעשות איתה מה שרצינו, ומאחלת לכל מי שיבוא להחליף אותנו דרך צלחה וקחו את זה בקלות =)

אביב.

אנחנו שמחים לבשר שעד שנמצא מרחב נשימה, את מקומו של וי בריבוע תמלא קונסולה, המבקרת הפרוותית ביותר בוי-גיימס (מלבד אולי הפעם שהשאירו את שי זלדיס במקרר מעבר לתאריך התפוגה שלו). ביקורות קונסולה הוא קומיקס ספרייטים, הווה אומר – הוא משתמש בתכנים ויזואליים מוכנים מראש, בדומה ל-8bit Theatre למשל (רק שקונסולה מכילה ביטים רבים יותר). היתרון הבולט הוא שאנחנו משקיעים פחות משאבים בכל סטריפ, וכך מסוגלים לפרסם אותם בתדירות גבוהה יותר מפעם בחודשים. בנוסף, הסרת הפוקוס מהציורים מאפשרת לכם להתפעם עמוקות מהתובנות של החתולה, שבניגוד לרוב ההולכים על שתיים מבינה על מה היא מדברת, וכמו כן מסוגלת לעבור בחריצים צרים. זה אולי לא נראה לכם חשוב, אבל תזכרו את זה בפעם הבאה שעף לכם ה-Wii בין השידה של הטלויזיה לקיר.

בנימה חתולית זו ועם זאת לנושא שונה לגמרי:
אני מחפשת בית חם שמוכן לאמץ זוג חתולים יפהפיים. הם בני כעשרה חודשים, מחוסנים ומסורסים. אם מישהו מעוניין, אפשר לפנות אליי במייל.

האתגר הרנדומלי ב-CGIsrael השבוע היה גיבורי על, עם דגש על "המצאה מחדש" – בין אם להמציא גיבור חדש לגמרי או לעצב מחדש אחד קיים. אני ממליצה להציץ בשרשור האתגר, יש שם כמה דברים מגניבים.

למרות חוסר הזמן והאנרגיה מהם אני סובלת לאחרונה, לגיבורי על מגיעה תשומת לב מיוחדת בהיותם שער הכניסה שלי לקומיקס ולציור בכלל. את הציורים הראשונים של החבר'ה האלה ציירתי אחרי צפיה בסדרה המצוירת של אקס-מן של שנות התשעים, ויש לי עוד תמונה מעורפלת בראש של ציור מאוד שאפתני שצויר בהשראת הפרק עם רוג ומה-שמה לה גנבה את הכוחות. תארו לעצמכם את התלהבותי כשגיליתי ספר שמסביר איך מציירים גיבורי על אצל בן-דוד שלי (ותארו מיד אח"כ את התבאסותו כשלא החזרתי אותו במשך שבועות), והשאר היסטוריה בטייץ צבעוני.

הכניסה שלי לאתגר היא מחווה לשני חברי האקס-מן החביבים עליי (מצטערת גמביט, אתה מקום שלישי), משולבים לדמות אחת שרמות המגניבות התאורטיות שלה עשויות להיות חסרות תקדים: סטורמברין.

או בטפטופים עם סיכוי לגשם מקומי.

אבל לפחות חזרנו. אחרי איזה שלושה שבועות במהלכם עבדנו שנינו כמו פסיכים, הסינטיק הפסיק לעבוד, ישנתי פחות שעות משחשבתי שאפשרי וכן, גם חטאתי בחיים אישיים פה ושם, סטריפ #205 עלה סוף סוף. העבודה עליו הלכה ממש טוב, אני חושדת שזה בגלל שניסיתי להרשים את אהובי שישב לידי במהלכה.

אודה ואתוודה, בלוני המחשבה היו אמורים להיות מצויירים בסגנון הרגיל של הקומיקס, אולי בצבעוניות קצת רכה או בהירה יותר, אבל כשהגעתי אליהם חשבתי לעצמי שאוכל לקצר תהליכים בעזרת טריק שהושאל מאנימה, שם תוכניות או מחשבות מצויירות לפעמים בסגנון ילדותי משעשע. ניסיתי, וזה נראה זוועת אלוהים, אז הוספתי קווי-מתאר צבעוניים בשביל להגדיר את הצורות יותר טוב, וזה נראה נורא ואיום, אז הוספתי הצללות, וזה נראה מטופש לגמרי, אז מחקתי הכל וציירתי קווים רגילים ואז גם הוספתי את התוספות התכולות ואז את הקשקושים מאחור שייראו כאילו זו סקיצה של המחשבות שלהם…ובסוף יצא שאם הייתי מציירת בסגנון הרגיל מלכתחילה היה לוקח פחות זמן. נו, מילא. ככה זה עם קיצורי דרך.

אז מי שבמקרה מתעדכן בבלוג ולא בקומיקס, שתדעו. וי בריבוע #205.