בלון דיבור

אחת הבעיות בעבודה כפרילנסרית הוא שאני מאוד מתקשה להקדיש זמן לעבוד על דברים משלי. כשיש לי את האנרגיה לשבת לצייר, אני בדרך כלל אקרוס לכיוון אחת מהמשימות שמחכות בעבודה במקום להתחיל משהו אישי, גם כי זה דורש פחות השראה לענות על דרישה של לקוח מאשר ליצור משהו מאפס, וגם כי, ובכן, שעה של עבודה ללקוח היא שעה שאני מקבלת עליה כסף.

מה שכן יוצא לי לעשות זה לקשקש דברים קטנים, בין אם בשביל לעשות לפחות *משהו*, או מתוך תקווה שהם יתפתחו למשהו גמור יום אחד. הנה כמה מהקשקושים האלה שהצטברו אצלי בחודשים האחרונים.

התחלות

משחקים הם מקור השראה מדהים. נכון, גם בסרטים יש ארט מעורר השראה, וגם בספרים יש תיאורים שגורמים לך לרצות לחטוף עפרון ולצייר, אבל במשחקים – ובמשחקי תפקידים שולחניים במיוחד – *אתה* הדמות; וכשציור הוא המוצא היצירתי שלך, לצייר אותה זה צעד מתבקש.

אלסה היא בטח הדמות שציירתי הכי הרבה שאינה חלק מקומיקס, וזה לא מפתיע בהתחשב באורכה של מערכת המשחק (שלוש שנים) ובאדירותה (היא היתה פאקינג אדירה). זו התחלה לאיור של אלסה כפי שהיתה בסוף המערכה, שהתחלתי לפני חודשים וחזרתי אליו השבוע, בעיקר בשביל להתעצבן עליו ולעזוב אותו לעוד כמה חודשים.

זו הראני, דמות הקאג'יט (איש חתול) ששיחקתי בסקיירים, משחק מחשב יפהפה מסדרת Elder Scrolls. אתם יכולים לראות כמה התקדמתי איתה, בעיקר בגלל שהרבה יותר כיף להלחם בדרקונים מאשר לצייר אותם בזווית מוזרה.

וזו התחלה לאיור Daily Hero נוסף. כמו בנסיון הקודם (והמוצלח יותר) של האתגר, הרעיון הוא לגלגל כמה מאפיינים באופן רנדומלי לפי טבלה שיש בעמוד הקבוצה ב-deviantArt, ולצייר את הדמות תוך 24 שעות. את טנקית האדמה הזו התחלתי לפני חודש ושבוע, אז בינתיים היא לא ממש עומדת בחוקים.

קשקושים

בשלב מסוים הבנתי שלהתחיל ציור שאפתני זה שאפתני מדי, אז פשוט ויתרתי עליהם מראש. כדי בכל זאת לצייר משהו התחלתי לקשקש דברים קטנים. זה אימון קל ליד ולראש, עשוי לצאת מזה משהו שיהיה מעניין מספיק בשביל להמשיך, וזה בעיקר נותן את התחושה שאני עושה משהו שהוא לא רק עבודה.

בשביל הנסיון הזה השתמשתי במחולל דמויות של Seventh Sanctum, שנותן תיאור דמות קצר שאפשר לקחת לכל מיני מקומות מעניינים. לקחתי אותם לשלושה מקומות מעניינים, ואז נמאס לי. יש להם מגוון מחוללים חמודים שכדאי לבדוק אם אתם לא מצליחים לחשוב על ארגון מחתרתי/שם לספינת פירטים/חיה מוטנטית מרושעת למשחק, הסיפור או הציור שלכם. שחררו את האופוסומים האנדרואידים הפסיכופתיים הסופר-אינטליגנטיים שיורקים חצי רעל!

זה עמוד שמילאתי בשניים-שלושה סבבים בשבועיים האחרונים. הוא התחיל מנסיונות ליישם עבודה עם קווי תנועה, המשיך לקצת סטימפאנק, ואז יצא משליטה.

במסגרת הלימודים עברנו בשבועות האחרונים סדנת רישום לאנימציה. מרוב השיעורים יצאתי מתוסכלת, כי כנראה שאחרי שלא נוגעים בעפרון אמיתי כל כך הרבה זמן, הוא מפסיק להקשיב לך. אבל לפחות כשעבדתי בבית, בלי רעש ואנשים וכסאות לא נוחים ותירוצים נוספים, זה יצא סביר. אלה כמה רישומים לקראת המשימה שקיבלנו הביתה: להלביש מבנה של וספה על תנועה של כלב מרוץ. אעדכן אחרי שזה יקרה.

אפרופו לימודים, הנה שני תרגילים קטנים שעשינו במסגרת קורס אנימציה קלאסית. האחד הוא נסיון לתת אופי ומטרה לכדור ללא מאפיינים ויזואלים נוספים, והשני הוא טסט לתנועה של יצור שברא עבורנו המורה המעולה דורון מאיר. זה היה החלק הכי מוצלח בקורס בינתיים: סדרת שיעורים על *איך תכל'ס עושים אנימציה קלאסית*. חבל שהיו כל כך מעט מהם.

(כדאי לראות ב-HD, כי אחרת מסתבר שלא ממש רואים כלום)

לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה רחוקה, התחלנו פרוייקט קומיקס שדיברתי ארוכות אודותיו. מאז הדיבור, כואב לי לומר, לא עבדתי עליו הרבה. אבל לאחרונה התחלתי לחזור בצעדים מהוססים, והתחלתי בלהשתעשע קצת עם הדמויות, עם עמוד שלא קשור לקומיקס. (עכשיו שמתי לב שהפוסט המקושר פורסם כמעט בדיוק לפני שנתיים שלמות. גאדמיט.)

עולמות

מזל שמדי פעם יש דוכנים בכנסים, או שלא הייתי מציירת על נייר לעולם (כן, טוב, יש את הסדנה, אבל גם היא תסתיים מתישהו). בעולמות, כנס המד"ב-פנטזיה שהיה בפסח ליד הסינמטק, התמזל מזלנו לשבת ליד הדוכן הרועש ביותר בכנס, אז שקיעה בסקיצות היתה יותר מאמצעי להעברת זמן: היא היתה הכרחית להשרדות – שלי ושל שכנינו. את רוב הדמויות ציירתי להנאתי, אבל יש גם כמה שצוירו עבור אנשים שקנו את האוגדן של ארינאה, כמו ריבר (מפיירפליי), האלף ("תציירי לי דמות של אלף, אבל עם המון פרטים"), או אפי ממשחקי הרעב, שהוקדשה לירון לייפנברג מפנטקטיקס.

ערן העלה לבלוג של קומיקום סיכום של עולמות, עם כמה תמונות של תחפושות מוצלחות מהכנס.

ולסיום

זוכרים את מרתון EDF, לתרומה לעמותת Child's Play? אז אחד הפרסים היה ציור לפי הזמנה, שצויר עבור איתי גרייף, כמתנה לחברה שלו. יצא לי לקבל כמה וכמה תיאורים לציורים לפי הזמנה, זה בהחלט היה אחד המפתיעים.

זהו, זה בערך כל מה שעשיתי בתחום הציור בחודשים האחרונים, מלבד דברים שקשורים לעבודה, שאני מקווה שאוכל להראות יום אחד; אולי ב-2036, עם איך שדברים מתקדמים.

שאלה לפרילנסרים בקהל: האם גם אתם חווים קשיים כאלה להתעסק בדברים אישיים? אשמח לשמוע את הדרכים שמצאתם להתעלות מעל העצלות והתשישות האמנותית, או סתם לחלוק בתסכול.

אביב

בדויאנט ארט יש קבוצה בשם Daily Hero, שמציעה את העמוד הנחמד הזה ליצירה רנדומלית של דמות גיבור בעזרת גלגול קוביות (ה-Daily מגיע מזה שחלק מהאתגר הוא לסיים את הדמות תוך 24 שעות מהרגע שגלגלת אותה). אני אוהבת אתגרים רנדומליים, ואפילו עוד יותר כשהם כוללים גלגול קוביות, אז ניסיתי אחד.

הדמות שגלגלתי היא Female Assassin מסוג Melee (כלומר נלחמת פנים אל פנים, לעומת מטווח רחוק כמו קשתים למשל), גמדה, שהכוח שלה נובע מאלמנט האדמה. זה מה שיצא.

אגב דמויות רנדומליות, אתמול שיחקתי בסשן ראשון של שיטת משחקי התפקידים DCC – Dungeon Crawl Classic, ותהליך יצירת הדמויות שם נפלא: כל שחקן יוצר בעזרת גלגול קוביות בין 2 ל-4 דמויות בדרגה 0, שכל המאפיינים שלהן נקבעים באופן רנדומלי לחלוטין, בלי סידור מספרים ובחירת תכונות בשביל להשיג את הדמות הכי גמישה, או הכי מתאימה להטלת לחשים. לגמרי יתכן שתצא דמות שבקושי מסוגלת להרים אבן, או אחת כל כך טיפשה שתכנס בלי היסוס לחדר עם צבא ענקי אבן חמושים ותנסה לפתח שיחה. אז כולם מפגישים את כל הדמויות שלהם במבוך הראשון, שלא מרחם על אף אחד: אם דמות לא נועדה לחיים של הרפתקה וסכנה, היא לא תצא משם בחיים. בסוף הסשן הראשון, כל שחקן בוחר מבין הדמויות ששרדו את זו שאיתה הוא רוצה להמשיך לשאר המערכה, ומעלה אותה לדרגה 1, שם באמת אפשר להתחיל לעשות בחירות ולשלוט בגורל הדמות. עקרונות של ברירה טבעית במשחקי תפקידים, זה מקסים.

בשבועות האחרונים עבדתי על פרוייקט לחברת סיידקיק, שמפיקה ומפיצה משחקים ששולטים בהם בעזרת תנועה, כמו עם מכשיר הקינקט המגניב של אקסבוקס. הם רצו לשפצר את המצגת הרשמית של החברה, שאמורה למשוך משקיעים ומשתפי פעולה עסקיים למיניהם, וצריכה להיות מושכת ומיוחדת מספיק בשביל לעשות את העבודה.

בהתאם לשם החברה ולמיתוג שלה, הוחלט ליצור דמותג ("דמות-מותג". מדהים אילו מילים לומדים כמעצבים) של גיבור על שילווה את המצגת ויציג את יכולות החברה דרך קומיקס. הצעד הראשון היה לעצב את הדמות, ושלחתי ללקוח שלושה עיצובים מהירים.

הלקוח בחר את האופציה הראשונה וביקש לנפח מעט את השרירים (בכל זאת, גיבור על), והשלמתי אותה כך:

זה כבר היה שרירי מדי, והלקוח ביקש לתקן גם את הרגליים – בצדק, כי במבט נוסף הוא נראה לי מעוות להפליא – אז שלחתי תיקון:

הצעד הבא היה לב המצגת: שלושה פאנלים שמראים מה החברה עושה, בצורה קומיקסית מגניבה. במקור השקף הזה היה אמור להופיע פעמיים בצורות קצת שונות, אז קשקשתי שני כיוונים שונים:

ובסוף הוחלט לצמצם את העניין לקומיקס בודד, כי באמת שאין טעם לחזור על אותו רעיון בוריאציה טיפה שונה. עשינו חיבור של שני הרעיונות, ויצרתי את הסטריפ (לבקשת הלקוח הפאנל האמצעי חסוי. מסתורי!):

אז לב המצגת מוכן, ועכשיו הגיע הזמן להוסיף לה פנים: דמות הסיידקיק שתככב בשקף השער. רצינו לתת לו פוזה דינמית, כי הרי זה הרעיון מאחורי משחקים בשליטת תנועה. אז ניסיתי כמה פוזות שהלכו ותפסו כיוון לפי הערות הלקוח:

ובסוף הלכנו על הבחור החביב הזה:

ורגע לפני הסוף הוספנו סיידקיק מעונב, שידבר על התכנית העסקית של החברה (ניסינו אחד עם כובע סטייל שנות החמישים, אבל הסכמנו שזה לא כל כך עובד בהקשר הזה):

וזהו!

הלקוח כבר סיפר שהשינויים שהכניס במצגת מרשימים את הלקוחות/משקיעים, וכולי תקווה שסיידקיק (הגיבור) יתרום לסיידקיק (החברה), כי הם עושים דברים מגניבים להפליא.

אביב