בלון דיבור

האות האחרונה מחכה, ומתי אם לא עכשיו יתפוצץ לי צינור במטבח וימנע ממני גישה אל הדירה – וחמור מכך, אל הוואקום – במשך ארבעה ימים? עד שת' תתגשם, אנצל את הדממה ואפיח חיים בעמוד הראשון והבודד של הבלוג עם האוסף האחרון של דברים באותיות, או כפי שבחרתי לכנותם: "דברים באותיות". הכל יותר רשמי בהטיה.

פ

פורטל. אני לא יכולה לקרוא לעצמי גיימרית (לפחות לא של משחקי מחשב), אבל משחק אחד פרץ את חומת התירוצים, החששות וחוסר הזמן: פורטל. זה יותר ממשחק, זו הברקה. זו תופעה. זה תענוג צרוף של משחקיות, מחשבה וכתיבה מצוינת. הוא לא בדיוק משחק פעולה, אבל הוא לא לגמרי פאזל, וכולם צריכים לפחות לנסות אותו, גיימרים או נובים. עד כאן העלאת ציפיות (ע"ע), עכשיו אתם יכולים להרשם לסטים ולקנות את המשחק הראשון בעצמכם; רק $9.99, ואם תחכו שיתקרב כריסמס אז בטח אפילו פחות. נראה אתכם לא קונים גם את פורטל 2 אחר כך.

פריי ולורי. הסטוריית הטלויזיה הבריטית רצופה בקבוצות וצמדים קומיים שאני חבה להם את המבטא הבריטי המזויף שלי. אחד הצמדים החביבים עליי הוא יו לורי וסטיבן פריי, או – כפי שאנשים רבים מכירים אותם ועליהם לתקן זאת מיד – האוס ו…הבריטי ההוא. הם נפגשו באוניברסיטת קמברידג', ומאז שיתפו פעולה בהרבה סדרות, כמו הפתן השחור, ג'יבס ו-ווסטר, וסדרת המערכונים שלהם – פריי ולורי. מומלץ לשוטט ביוטיוב ולראות הומור בריטי במיטבו.

פיירפליי. אם מדברים על טלויזיה ודברים במיטבם, אי אפשר שלא להזכיר את פיירפליי, סדרת המד"ב של ג'וס וודון שנגדעה באיבה, והשאירה קהל מעריצים הולך וגדל עם 14 פרקים משובחים ותו לא. נצלו את ימי החגים הבאים עלינו לטובה ותעשו מרתון של הסדרה המצוינת הזו. ואם אנחנו כבר בפ' אפשר לתת מקום ליריקה לע' של רשת פוקס, ששידרה את פרקי הסדרה באופן חלקי ובסדר ביזארי, החלטה שלדעת הרוב הביאה לביטולה של הסדרה. גוראם יו, פוקס. גו…ראם יו.

פונים!

צ

ציפיות. כמה פעמים הלכתם לסרט שהביקורות הללו, הטריילרים נטפו הבטחות, וחברים הבטיחו שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכם מאז שגיליתם בירה, ובסוף יצאתם מאוכזבים? במעגל החברתי הקרוב שלי אנחנו כבר יודעים ש"אין להעלות ציפיותיו של אדם בנוגע לתוכן שעתיד לצרוך, וייטיב לעשות אם יורידן" ("ויצפה" פרק ג', פסוק 17). הרי ברור שמוטב להגיע עם ציפיות נמוכות ולהיות מופתע לטובה מאשר להגיע עם ציפיות גבוהות ולהתאכזב. מצד שני, מחקרים מראים שבכל מיני מצבים, ציפיות גבוהות דוקא מגבירות את ההנאה. במחקר מ-2007, למשל, טועמי יין ביקשו לחוות דעתם על סוגים שונים של יין. למעשה הם טעמו יין אחד שהוצג להם פעמיים, כל פעם תחת תווית מחיר שונה – מבלי ידיעתם כמובן. לא רק שהם דיווחו שהיין "היקר יותר" היה טעים יותר, גם דימות של המוחם שלהם במכשיר fMRI הראה על הנאה פיזית מגוברת. אז מה עדיף לעשות עם ציפיות? הנה הצעה.

צ'אק טסטה. באיחור של מלא אותיות גיליתי שלא התייחסתי לממטיקה במ"ם. ממש מקומם. אבל למזלנו הגיע צ'אק טסטה בשביל להעביר את הרעיון של ממטיקה – או לפחות ממים אינטרנטיים – בחדות לשון וקסם אישי רב. רגע, קסם אישי רב? Nope. Chuck Testa. הוא אמנם לא מתחרה בצ'אק אחר על שליטה ממטית, אבל בהחלט מגיע לו אות כבוד. אתן ל-Know your meme להסביר.

ק

קומיוניטי. סיבוב פרסה מחזיר אותנו לטלויזיה עם אחד הסיטקומים המפתיעים מאז סקראבס. לקומיוניטי יהיה קשה לזכות בפרסים כי הוא פונה לקהל ספציפי למדי, אבל אם אתם נכללים בקהל הזה (ואם רוב הרשימה עד כה ערבה לחככם, אני אניח שכן), היא אוצר. סיפור המסגרת הוא על קבוצת סטודנטים משלל מגזרים דמוגרפים שמתקבצים לקבוצת לימוד בקומיוניטי קולג' – הפתרון הקהילתי לכל מי שלא הצליח להתקבל לקולג' רציני. אבל זה רק תירוץ. בפועל הסדרה מלאה בדמויות שנעות בין הביזארי לקורע מצחוק, קווי עלילה סוריאליסטים והכי הרבה מטא שנצפה ב-22 דקות מסך. מסתבר שאו שאוהבים את קומיוניטי או ששונאים אותה, אז נצלו את הזמן שנשאר אחרי שסיימתם את פיירפליי ופרגנו לעצמכם שניים-שלושה פרקים לבדיקה.

קיו.איי. ולאניני הטעם שמעדיפים את הטלויזיה שלהם חינוכית בנוסף למשעשעת, השף ממליץ בחום על QI, שעשועון הידע של סטיבן פריי (כן, אותו סטיבן פריי מהפעם הקודמת). כל שבוע מצטרפים לפריי יד ימינו אלן דייויס ועוד שלושה קומיקאים בריטים שעושים עבודה נהדרת של שילוב טריוויה עם הומור. הפנינה הטלויזיונית הזו כבר בעונתה העשירית, ובערוץ הזה אפשר – לפחות בינתיים – לראות את כל הפרקים. ששש. הנה הצצה לקטע נוסטלגי במיוחד (החל מ-1:40, אבל פרגנתי לכם גם הקדמה), שאולי לא גדוש ביותר מדי ידע, אבל בהחלט מעביר את רוח הסדרה.

ר

בר' יש רביעיה רצינית ורבת רושם, שבטובם הואילו חבריה לתאם את האות הראשונה של שמם בצורה נוחה כל כך.

רועי צזנה. רועי הוא דוקטורנט לננו-טכנולוגיה (אם כי אני זוכרת במעורפל שהוא כבר סיים את התואר; אולי הביוגרפיה המקוונת שלו דורשת עדכון, או שהזכרון שלי דורש נזיפה) וחוקר במרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת ת"א. לאזרחי האינטרנט מעניין יותר לדעת שיש לו בלוג מדעי פופולרי מצוין בשם "מדע אחר", שעוסק בחדשות מדעיות בארץ ובעולם, בתחומי העיסוק של צזנה ומדי פעם גם בעניינים פוליטיים כאלה ואחרים, תמיד בכתיבה משובחת וקלילה ובחוש הומור. באייקון התחדשות הקרוב הוא גם מעביר מספר הרצאות, והוא יופי של מרצה. ממליצה לכם לעבור על התכניה ולהזמין כרטיסים.

רן לוי. לבטח הזכרתי את רן לוי בעבר, בין אם בהקשר לספרו "פרפטום מובילה" או לפודקאסט שלו, "עושים הסטוריה". אם ההסטוריה של המדע מעניינת אתכם, זה הפודקאסט בשבילכם; ואם לא, זה בכלל הפודקאסט בשבילכם, כי רן יראה לכם תוך פרק או שניים למה זה דוקא נושא מרתק. ואם אתם מעדיפים את המדע הפופולרי שלכם בקריאה ולא בשמיעה, לאחרונה הוא הוציא ספר נוסף, "האוניברסיטה הקטנה של המדעים", ואם לשפוט לפי ספרו הקודם, הוא ודאי קריאה מהנה ביותר.

ריצ'רד וויזמן. וויזמן הוא פסיכולוג בריטי וקוסם לשעבר, מחזיק בתואר "פרופסור להבנת הציבור בפסיכולוגיה", שחוקר את התחומים היותר משונים ומסקרנים בהתנהגות האנושית: למה אנשים מסוימים ברי מזל ואחרים לא? מה הדבר שהכי כדאי לשים בארנק בשביל שיחזירו לך אותו אם יאבד? מה הופך בדיחות מסוימות למצחיקות יותר מאחרות? וויזמן מתעניין גם בחקר העל טבעי, מהזווית המדעית כמובן: מה גורם לאנשים להאמין בדברים ביזאריים, איך אפשר לגרום לחוויות על טבעיות באמצעים טבעיים לגמרי ועוד. הוא כתב חמישה ספרים ולפחות שניים מהם נחמדים מאוד, ויש לו בלוג, שאפשר למצוא בו בעיקר אשליות אופטיות מרחבי האינטרנט, הזמנות למיני-מחקרים בכל מיני נושאים, וחידה שבועית מתחכמת.

ריצ'רד דוקינס. לריצ'רד דוקינס יש מקום של כבוד הן בתחום המדע הפופולרי של ביולוגיה אבולוציונית, והן בקרב אתאיסטים בבריטניה ובכלל. הוא כתב מספר ספרים שקידמו את רעיון האבולוציה מונחית-הגן, ולמתעניין החולף מומלץ לקרוא לפחות את הראשון, "הגן האנוכי", בסופו דוקינס גם מציג לראשונה את הקונספט של "מם", וודאי מתרעם באופן יומיומי לראות מה האינטרנט עושה איתו. למי שמתעניין יותר בצד האתאיסטי שלו, הספר "אשליית האל" הוא קריאה מעניינת מאוד. כיום הוא מרצה ומתארח בערך בכל מקום שקשור לאבולוציה מצד אחד או לאתאיזם והומניזם מצד שני, מוערך ע"י רבים ולא כל כך אהוב על רבים אחרים, בטח עם חפיפה מסוימת בין הקבוצות.

ש

שרלוק. חזרנו לטלויזיה לשידור אחרון, והפעם עם שרלוק, מיני-סדרה של ה-BBC שהתחילה בשנה שעברה ואמורה לחזור לעונה נוספת מתישהו בסתיו המתקרב. שרלוק הולמס הוא דמות שכבר המציאו שוב ושוב בגרסאות רבות, אבל בסדרה הזו סטיבן מופט עושה עבודה, הא-הא, מופטית, בלהביא את הבלש מהמאה ה-19 אל ימינו, ועדיין לשמור על האוירה והרוח. הכתיבה משובחת, השחקנים מתאימים בול לתפקידים שלהם, ואין כמו תחילת הסתיו כרקע לצפיה הזו. העונה הראשונה כללה שלושה פרקים, כל אחד שעה וחצי, ובטוח נשאר לכם קצת זמן בסוף החגים לבלש בריטי גאון ואקצנטרי.

ת

תודה. תוך יום-יומיים ת' תחתום את הסיפור, ופרוייקט של — שכך יהיה לי טוב..! — שישה חודשים יבוא לסיומו. זו אולי נשמעת כמו קלישאה של זוכים באוסקר, אבל באמת שלא יכלתי לעשות זאת בלעדיכם, בלי התגובות והעידוד והמילים הטובות (וגם המילים הפחות טובות. מה חשבתם לעצמכם?). מצד אחד נחמד לסיים משהו שלא האמנתי שאגיע לרבע ממנו, אבל מצד שני, אחרי מנוחה קצרה אמצא את עצמי שוב מחפשת רעיונות לקשקושי יום ראשון. אז אם יש לכם רעיונות לפרוייקטים דומים, משהו שיתן לי אתגר מעניין – לא מגביל מדי מצד אחד או פתוח מדי מצד שני – אני פתוחה להצעות. נתראה בקרוב עם ת'.

אביב

תגים: סדרת א'-ב'

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום רביעי, 5 באוקטובר, 2011 בשעה 22:38 תחת הקטגוריות דיבורים, המלצות וביקורות. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.