האיור השבועי #49 – כולם אוהבים זומבים

איזו אבן דרך – האתגר הבא הוא החמישים במספר! בהחלט מכובד, ואשמור את מילות החג הנרגשות לשבוע הבא. בינתיים, מסתבר שאכן כולם אוהבים זומבים:

דניאל
כולם אוהבים זומבים - דניאל

אוריאל
כולם אוהבים זומבים - אוריאל

פטרי
כולם אוהבים זומבים - פטרי

איתמר
כולם אוהבים זומבים - איתמר

מנחם אייטגב
כולם אוהבים זומבים - מנחם

Tom
כולם אוהבים זומבים - tom

bigoffer (אח של shoze)
כולם אוהבים זומבים - bigoffer

ערן אביאני
כולם אוהבים זומבים - ערן

הנושא לשבוע הבא: #50 – "חתול ואגוז"

דדליין: שני, 7 בספטמבר בשעה 15:00.

ציורים שיישלחו מאוחר יותר לא יעלו לאתגר.

איור טוב מורכב מרעיון מוצלח וביצוע איכותי; הקדישו זמן, מאמצים ויצירתיות לשני הפנים האלה, ונצלו את האתגר השבועי כדי לאתגר את עצמכם לנסות משהו חדש ולהביא את היכולות שלכם למיצוי!

ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום. הקובץ צריך להיות JPG, ומקסימום 1000 פיקסל לגובה או לרוחב (עדיף פחות. השתמשו בכל ה-1000 רק אם הציור באמת דורש את זה). אנא ציינו את השם בו אתם רוצים להופיע בבלוג. אחרת אשתמש בשם מתוך כתובת המייל.

2 תגובות לפוסט "האיור השבועי #49 – כולם אוהבים זומבים"

  1. lordart הגיב:

    היי, הרבה עבודות מגניבות השבוע. אהבתי את זה של דניאל. עם כמות סרטי הזומבים שיש היום, אני מופתע שדניאל הוא הראשון שעשה את הטוויסט.
    האיור של אוריאל מלא חיים (סליחה על המשחק-מילים) ואני אוהב את הטקסטורה שיש בעבודה – מזכיר לי עבודות של נעם נדב. לא הבנתי מה הכלב הקטן אמור להיות – סוג של צבי? אני חושב שהקומפיזיציה קצת סתמית – אני אוהב את המעט אדמה והרבה שמיים – אבל אין שום נקודות פוקוס ביצירה. כמובן, זה הציור השבועי וגם אצלי הרגשתי השבוע את אותה בעיה.
    פטרי – אהבתי את הזומבים! הצבעים מצויינים והרקע פשוט אבל קולע. הדבר היחיד שמציק לי זה התנוחה הקשיחה של הזמובי בלי הפרח – משהו בידיים מרגיש לא נכון.
    ערן – אהבתי את הרעון! מצחיק ומעיק. אבל הצבעים של הזובי והפסל דומים מדי – כשדפדתי ביצירות אפילו לא ראיתי את הפסל.

    בהצלחה בשבוע הבא – הולך להיות מעניין. ומזור.

  2. אביב אור הגיב:

    דניאל – הרעיון מאוד נחמד. אני אוהבת את ההיפוך של ההמון האנושי שרודף אחרי זומבי מפוחד, ועוד כמה דמויות צבועות בקהל היו יכולות להעצים את תחושת ההמון. תפקידו של הקניון ברקע לא לגמרי ברור; הוא קצת מעלה מחשבות לגבי קריזות של מרצ'נדייז, אבל אני מרגישה שאפשר היה לחזק את הקונספט הזה איכשהו…אם כי אין לי רעיון איך. הרקע האדום אמנם מעביר תחושת אימה, אבל הוא מאוד רווי, תוקף את העיניים ומעלים את הדמויות, במיוחד את הלבבות האדומים. דבר אחרון הוא הכותרת, שלדעתי יכולה להיות מעודנת וגרפית יותר, אולי בדומה לפוסטר הסרט.

    אוריאל – שניהם חמודים מאוד, והצבעוניות של הרקע מושלמת בעיניי: היא די פסטורלית מצד אחד, אבל מצד שני הדמדומים הסגולים בשמיים והחום באדמה מעבירים תחושה של מסתורין ורקב, בהתאמה (זה מתחרז, אז זה בטח נכון). זה די מטופש לדון באיך צריכים להראות יצורים פיקטיביים, אבל כשאני מסתכלת על שני אלה לא ממש עולה לי בראש "זומבים", אולי בגלל העדר הסימנים שאנחנו רגילים אליהם מהתרבות הפופולרית.

    פטרי – איזה מתוקים. התנוחה של הבחור במיוחד אנושית ומקסימה, וכמעט משכיחה מהצופה שהוא מסתכל על שתי גופות מרקיבות ומעוותות. הטקסטורות מצוינות.

    איתמר – סגנון גרפי נחמד, למרות שהוא מזכיר קצת יותר מדי (לדעתי) את סאות' פארק. מלבד האפרוריות של הבחור, הוא לא ממש זועק "זומבי"…הפנים נראים מלאים וחיים, השיער בריא-ומלא-ברק, ונראה לי שההבעה במיוחד מסגירה אותו כלא-אל-מת: הגבות נותנות לו הבעה אנושית, ואם תוותר על הצורות החצי מופתעות חצי מבואסות שלהן וסתם תוריד את העפעפיים עד חצי העין, הוא כבר יראה יותר מת-חי. מה זה שיש לו בתיק?

    מנחם – רעיון מוצלח, להציג סיוט על מתים-חיים כחלום נעים ונחמד, אבל אני חושבת שאפשר להציג חלום בצורה יותר מעניינת, למשל במבט על החדר מלמעלה-צד, ולא ישירות מלמעלה בצורה כזו, שגורמת לכל האלמנטים להרגיש מנותקים אחד מהשני וסתם "זרוקים" ביחד. קצת יותר סביבה גם היתה יכולה להדגיש שזה חלום, אם זה היה למשל בחדר שינה חשוך. בנוסף, לדעתי אפשר לוותר על הטקסטים; הם לא מוסיפים יותר מדי ורק תורמים לתחושה שהאלמנטים בציור מונחים על הדף באופן שרירותי. מה שכן, הזומבי חמוד נורא 🙂

    טום – אחלה רעיון להציג את העניין, אבל הערה קטנה לגבי התמונה – המבנה שלה נראה כמו פולרויד אבל החומר כמו נייר מקומט, אד קצת קשה להבין למה כיוונת. הדמויות השונות מגניבות, ובאמת נראה שמדובר בחבר'ה מהצבא. נחמד לראות שהוא מקבל את כולם, בלי הבדלי דת, מין, צבע או הגדרה ביולוגית של חיים. הצבעוניות קצת שרופה מדי לטעמי, והירוק של הזומבים נראה הרבה יותר חי (באופן אירוני) מהעור הצהוב-לבן של החיילים האחרים.

    bigoffer – הפנים מוצלחים (אם כי אני רגילה לזומבים חסרי הבעה לחלוטין) וגם האנטומיה של הגוף לא רעה, אבל הוא נראה חי מדי בשביל להיות זומבי: צבע העור הבריא, הגוף המלא והשרירי…אולי הוא זומבי מאוד טרי. הראש די קטן ביחס לגוף.

    ערן – אהבתי את הרעיון 🙂 יש באמת בעיה של רוויית-יתר של הצבע, מה שמקשה להבדיל בין הזומבי לאוסקר, ולשניהם להתמזג עם הוילון האדום מאחורה. העין שקופצת החוצה עם הדמעה משעשעת – literally crying your eyes out. זוכי אוסקר הם כאלה דרמה קווינז.

כתיבת תגובה