בלון דיבור

כן, אין ספק שהחל משלוש מילים מתחרזות זה כבר ממש מחליא.

הציור של היום, שהיה אמור להיות של אתמול, צויר בכלל בשבוע שעבר בהשראת קומיקס שקניתי לפני שבועיים - World of Warcraft, שהיה אחת החוויות הנהדרות שהיו לי מקומיקס בזמן האחרון. העלילה היתה פשוטה, הדמויות היו רדודות כמו בריכת ילדים וקונפליקטים נפתרו ביחס הפוך למורכבותם: קרב-נסיון בין גלדיאטורים: חמישה עמודים; המלחמה על נשמתו המיוסרת של דרואיד שבור-לב: שני פאנלים.

ועם כל זאת, כל עמוד היה עמוס ב-AWESOME ב-Awe הידיעה. הכל היה כיף כל כך, עם אקשן ברמה עולמית ודינמיות דרמטית קיצונית בהבעות פנים, תנועות גוף, הצבות, קומפוזיציה ואפקטים. זו בדיוק הסיבה שהתחלתי לצייר קומיקס: הפאן הטהור הזה, שלא מנסה להעביר מסרים, להתחכם או להוציא את הקורא עם חוויה רגשית מטלטלת. בחיאת. לפעמים כל מה שצריך זה שלושה לוחמים [נאים] vs. העולם.

אולי אני משוחדת בתור ציירת, אבל לדעתי בקומיקס מהסוג הזה האמנות משחקת תפקיד משמעותי יותר מהכתיבה. גם יכולות הסטוריטלינג וגם הסגנון של המאייר צריכים להיות מתאימים לז'אנר ולהביא אותו למיצוי, והאינקר והצובע צריכים לחזק את העבודה שלו, ולודו לולאבי, הצייר של וורקראפט, כאילו נולד בשביל לצייר את הקומיקס הזה. הסגנון שלו הוא שילוב בין קומיקס אמריקאי למנגה יפנית, בדומה לג'ו מדורירה שהיה האמן הנערץ עליי בתחילת דרכי, ובהתחשב באופי העולם של וורקראפט, זה בדיוק הסגנון המתאים. אדיר מהחיים, כיפי, לא חושש להקצין ולעוות בשביל למקסם את המגניבות. באוסף הראשון (גליונות 1-7 אני חושבת) גם האינקר והצובע עושים עבודה פנטסטית, ותופסים את העולם הצבעוני והעשיר הזה בדיוק כפי שהוא אמור להראות. לצערי ממבט חטוף בגליונות הבאים נראה ששניהם הוחלפו, או שכרתו להם יד אחת, או אונה, והדיו והצבע רק מחסירים מהעבודה המצוינת של לולאבי.

בכל מקרה, לכל מי שמחפש זריקת אדרנלין שמקורה בטקסט וציורים, אני חושבת שזו יופי של בחירה. ולמי שלא, תסתפקו בקשקושון:

לפיקסאר היו כל מיני רעיונות מעניינים לסרטים בעתיד הקרוב – אני זוכרת שהיו דיבורים על משהו עם שתי לטאות כחולות שנשמע מעניין – אבל לאחרונה נראה שהם זונחים רעיונות מפתיעים לטובת המשכי סרטים קודמים, כמו צעצוע של סיפור 3 או מכוניות 2. אין לי בעיה עם המשכים באופן כללי, אבל פיקסאר מוציאה רק סרט אחד כל שנה, וזה קצת חבל שהוא "מתבזבז" על סרט המשך כשהם יכולים באותה מידה להשקיע את השנה הזו בלהמציא את ההברקה החדשה שלהם, אולי הסרט שיצליח סוף סוף להוריד את אינקרדיבלז למקום שני.

ככה לפחות חשבתי לפני שראיתי הערב את צעצוע של סיפור 3.

כמובן אמנע מספוילרים ספציפים לעלילה, אבל אני רוצה להתנצל בפני מי שמחשיב גם העלאת/הורדת ציפיות כסוג של ספוילר, כשאומר שזה היה סרט פשוט מופלא. היה בו כל מה שצריך להיות בסרט לכל המשפחה: דמויות שאתה באמת רוצה שיהיה להן טוב, דמויות שפשוט מגיע שיהיה להן רע, אקשן שמצליח להתאים גם לגדולים וגם לקטנים (אבל לא קטנים מדי), רגעים מרגשים עד דמעות ורגעים מצחיקים עד דמעות, ונקודות בהן אתה פשוט לא יודע לאן העלילה תלך, ונהנה להיות מופתע מהגילוי.

כל זה מחוזק ע"י אנימציה נהדרת שהשתפרה פלאים מאז הסרטים הקודמים, ורואים את זה במיוחד בדמויות האנושיות. כל מי שמתעניין באנימציה ממוחשבת מכיר את העמק שלא ניתן לחצותו כדי להגיע לדמות האנושית המושלמת: מכיוון שהעין שלנו כל כך רגישה לפנים האנושיים, אנחנו ישר מזהים אי דיוקים כשמוצג לנו יציר-מחשב דמוי-אדם – בין אם זה המבנה עצמו, הטקסטורה של העור, העדר התנועות הקלות בפנים או הלחלוחית בעין, כל פגם קל שבקלים ישר קופץ ומפריע. בצעצוע של סיפור 3 הם לא לקחו את הדמויות להיפר-ריאליזם מטורף, שבו אפשר להתווכח אם אנחנו מסתכלים על צילום או רינדור ממוחשב, אבל הם גם לא היו צריכים. הם הגיעו בדיוק למקום הנכון, של דמות אנושית, לא קריקטורה, עם אופי שמתבטא בהבעות הפנים ובתנועה, שלא גורמת לך לחשוב כל הזמן כמה היא לא נראית כמו בן אדם.

הדבר היחיד שהפריע לי בסרט הוא שהציגו כמה דמויות עם כל כך הרבה פוטנציאל שפשוט לא היה מספיק זמן לממש. אני מקווה שיתנו להן זמן מסך בסרטונים קצרים או בדרכים אחרות, כי באמת שמגיע להן.

מה שאני מנסה לומר הוא, שאני ממליצה מאוד על צעצוע של סיפור 3. אפילו ראיתי אותו בגרסה התלת-מימדית שבד"כ מאוד מפריעה לי, אבל כאן היתה עשויה היטב כך שהפעמים היחידות ששמתי לב שזו חוויית צפיה שונה היו כשהמשקפיים התחילו לגלוש לי על האף. אין ספק שפיקסאר שולטים בתחום, בפן הסיפורי, האמנותי והטכני; מספיק לראות טריילר לאיזה סרט מצויר של חברה אחרת (ספציפית "אלפא ואומגה" שהוקרן לפני) בשביל להבין את ההבדל התהומי באיכות.

ועם כל זאת, עדיין צר לי שהשנה הבאה הולכת להיות מבוזבזת – וכאן אני לא משתמשת במרכאות כפולות – על מכוניות 2. הראשון, לדעתי, היה נוראי כמעט מכל בחינה. אם כי, אולי, זו היתה פאשלה חד פעמית של פיקסאר שהם משתוקקים כבר שנים לתקן, ובזכות כל ההצלחות שלהם אני נותנת להם ליהנות מהספק. לפחות עד שנה הבאה.