בלון דיבור

פרסמתי באחד הפוסטים האחרונים סקיצה לקנטאור מסוגנן, כחלק מאתגר super stylized שרץ ב-ConceptArt.org. הרעיון של האתגר הוא לקחת את הדמות או היצור של החודש, וליצור גרסה מסוגננת שלו, כש"סגנוּן" הוא מבחינתי האמנות של תמצות אובייקט לכדי הפיצ'רים המאפיינים אותו, כדי שאנימטור (למשל) יוכל לקחת את העיצוב ולתת לו תנועה ואופי באנימציה. לדוגמה: זה עכבר, וזה עכבר מסוגנן.

לאורך כמה סיבובים טובים ההגדרה הזו היתה מוסכמת על המשתתפים והמנהלים, והגיעו מהאתגר הזה כמה עיצובים משגעים. לאחרונה החוקים והביקורת קצת התרופפו, המושג "סגנוּן" כבר לא ממש מוקפד, ומ-Super Stylized Cyclops (למשל) זה נעשה "ציירו ציקלופ, איך שבא לכם", וברגע שירד הדגש מסגנון הדמות, הוא עבר ל"מי יכול לחשוב על הדרך הכי מקורית למתוח את המושג "ציקלופ" עד הקצה". מתוך העבודות שהוגשו לאתגר, יש לפחות שלוש שפספסו לגמרי את רעיון ה-stylized, ודי הרבה שמציגות רעיון מקורי, מחוכם או מצחיק, אבל לא ממש ניכרת בהן השקעה בעיצוב הדמות עצמה.

מה שאותי מבאס הוא לאו דוקא העובדה שכמה יוצרים לא הבינו את מהות האתגר, אלא שהתגובות והניקוד של המצביעים מעודדות את זה. הציור המנצח לפי בחירת הקהל הוא דלת עם אישון בעינית וקילופים בצורת שיניים. זה ציור מאוד נחמד, באמת, ואחלה רעיון, אבל בחייאת – איפה זה ואיפה "ציקלופ"? בעיניי זה למצוא דרך להתרחק כמה שאפשר ממהות האתגר תוך שמירה על חוט דק של הקשר לנושא (כדי שלא יפסלו את העבודה), ולקבל על זה את מלוא הנקודות. לא יודעת, אולי זו קטנוניות, קנאה או התקבעות לחוקים מצדי, אבל אידיאלית, באתגר לסגנוּן דמות, הייתי רוצה לראות אנשים מקבלים קרדיט על המאמצים שהם השקיעו בלסגנן את הדמות.

אני מעלה את זה גם כי זה הציק לי היום במיוחד (שני אתגרי עיצוב דמויות ב-CA שהעבודות המובילות בהן נטולות עיצוב דמות כמעט לחלוטין), וגם כי לפעמים אפשר לראות ניצנים לזה באתגר שלנו.

אני לא חושבת שהיוצרים מזלזלים בפן הויזואלי – להיפך, יש כאן אחלה אמנים עם הרבה סגנונות ואפשר לראות השקעה של כולם, בעליות וירידות של לחץ זמן, עניין בנושא השבוע וכו'. מה שלי אישית קצת מציק זה להעלות פוסט עם 10-12 עבודות מעולות עם 10-12 יוצרים שהשקיעו, ולראות ש-80% מהתגובות מתייחסות רק לאיזו עבודה אחת או שתיים, וכולן בסגנון "וואי, איזה רעיון מגניב!". נכון, זה אחלה רעיון, אבל מה עם הביצוע? ובאותה נשימה, מה עם הביצוע של שאר העבודות באתגר? אני חושבת שלשם כך התכנסנו כאן – לחלוק, להתאמן ולשפר ביצועים באיור.

פטרי גם מרגיש כמוני, ובמקום שיכתוב את זה כתגובה לאתגר האחרון, ביקשתי לצטט אותו בפוסט הזה:

"אני שמח לראות שכמות המשתתפים גדולה וגדלה, והאיכות של העבודות טובה.
הייתי רוצה להגיד מילה או שתיים על האתגרים הללו שלנו (שלא נוגעים לסיבוב האחרון בשום צורה, או לשום עבודה ספציפית, ויותר פונה לקהל המגיבים…)

המילה "אתגר" במקרה הזה לא באה לתאר את השחזת הלהבים הקופירייטריים שלכם.
אנחנו פה בראש ובראשונה בכדי "לאתגר" את היכולת היצירתית/ויזואלית שלנו/שלכם.

פיתוח הכלים הללו והבאתם לכדי שלמות- כמו טכניקה, פרספקטיבה, קומפוזיציה, צבע, קו, אנטומיה, תאורה, גרפיקה – זו המטרה האמיתית כאן. הדגש המאומץ מדי להביא אותה בעבודה "שנונה/מצחיקה/פוליטית/מבריקה", על חשבון איור שהוא 'נכון' ומושקע קצת יותר בכל פעם, הוא קצת counterproductive במהות שלו כאן.

לו חיפשנו "רעיון" שיענה על הטופיק באופן "מקורי/הפוך על הפוך/שנון לאללה", יכולנו כבר להריץ את "אתגר הסיפור הקצר/פסקת השבוע" ולשכוח מויז'ואל לגמרי. אין כאן זוכים, פרסים, או מקום ראשון,שני, שלישי. "רעיון טוב" הוא עניין מבורך, כן. אבל לא עניין שבהכרח. ביצוע טוב ל"רעיון" הוא מטרת האתגר."

ודאי שאני לא יכולה להגיד לכם איך להגיב או איך להתייחס לאתגר כיוצרים וכצופים. רק רציתי לפרוק קצת מהלב ואולי לזרוק כמה נקודות למחשבה. בהזדמנות זו ראוי גם להודות למי מכם שכן לוקחים את הזמן ועוזרים לכולנו עם ביקורת בונה – תודה רבה, ממני אישית ואני בטוחה שגם משאר המשתתפים.

תודה שקראתם,
אביב

אהלן,

עלו לי כמה מחשבות בנוגע לאתגר השבועי, מיום הוולדו ועד היום, וחשבתי לחלוק אותן עמכם. מדובר בעיקר במה שהם לדעתי היתרונות החשובים של האתגר (הזה ודומים לו ברחבי הרשת) והפוטנציאל שלו עבור כל אמן אישית ועבורנו כקבוצת המשתתפים, כך שאתם יכולים לקחת לתשומת לבכם נקודות שאתם מזדהים איתן או להעביר לסדר היום ולהמשיך ליהנות מהאתגר בדרככם.

אתגרי איור ברשת רצים כבר הרבה זמן, אני בטוחה, וכל אחד שהסתובב בפורומי אמנות ואיור יכול להזכר בפעם הראשונה שנתקל באחד כזה. פטרי ואני נהנינו מכמה וכמה בלוגים שמציגים אתגרים, בדרך כלל לקהל משתתפים מצומצם של משתמשים רשומים בבלוג, כמו 1xsemana ו-dibujos para minitas הארגנטינאים שכבר לא מתעדכנים חודשים, או הבלוג של סטודיו Avalanche שמתפאר באוסף אמנים נהדר שנהנה לקחת חלק בפעילויות הסטודיו מחוץ לעבודה השוטפת. הרעיון של אוסף אמנים שעובדים ביחד ולצד זה מריצים אתגר שמאפשר להם להשתולל קצת קסם לנו מאוד, ויחד עם אלון בורודה, שותפנו למחלקה, התחלנו את האתגר השבועי כאן בבלון דיבור. קיווינו שעם הזמן יצטרפו אמנים נוספים ותווצר איזו קהילה ש"נפגשת" פעם בשבוע לחלוק תחביב משותף, ואחרי זמן קצר משציפינו זה אכן קרה.

האתגר רץ כבר כמה חודשים, ובמהלכם גיליתי כמה מעלות מעניינות, ודרכים לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו. הריהן לפניכם.

1. ה"תירוץ" לצייר
אחרי 9 שעות ביום של לשבת מול מחשב, לצייר עבור לקוח או לטחון לימודים, כל מה שהמוח רוצה לעשות הוא לבהות באיזה סרט, לאכול משהו וללכת לישון. נדרשת עבודה רצינית של שכנוע עצמי בשביל לפתוח פוטושופ או סקצ'בוק ולהתחיל לעבוד על משהו, בין אם זה סקיצה מהירה או פרוייקט גרנדיוזי. מצד שני, אנחנו אמנים. ואם אנחנו מעבירים יום או שבוע או חודש בלי לנקוף וואקום, יהיו הסיבות קבילות אשר יהיו, אנחנו מרגישים אשמים.

אתגר, שמציע נושא חדש כל שבוע ונותן בדיוק שבוע (או לפעמים קצת יותר…) לסיים איור בודד, הוא אחלה דחיפה לעשות משהו. "מה, שבוע שלם לאיור אחד? ואני לא אעשה כלום? אני לא עצלנית עד כדי כך!" בנוסף, העובדה שאנשים נוספים לוקחים חלק באתגר יוצרת סוג של לחץ חברתי, מזערי אמנם, אבל כזה שדוחף עוד קצת לקום ולעשות משהו. בסוף השבוע, גם אם הוא היה עצל במיוחד, יש לנו לפחות איור אחד להראות שעשינו משהו.

2. לצאת מקופסת התכנים
לכל אמן יש עולם תכנים מסוים. יש אמנים שאצלם הוא נרחב מאוד, אחרים – מצומצם עד תהיה למצבם הפסיכולוגי, ואני מניחה שאצל רובנו, חלק גדול מהתכנים האלה מלווים אותנו מראשית הדרך. אולי הם אפילו הסיבה שהתחלנו לצייר. אבל אם מסתכלים מנקודת מבט מקצועית, עולם תכנים מצומצם משמעו אמן מוגבל ביכולות שלו, ופוטנציאל מופחת לקבל עבודות ולהתפתח בתחום.

אתגר עם נושא משתנה מכריח אותנו לפעמים לצאת מהקופסה שאנחנו רגילים אליה ולנסות דברים חדשים. אנחנו (פטרי, אלון ואנוכי - הבריין-טראסט שמאחורי בחירת הנושאים השבועית) משתדלים לבחור נושאים כך שמדי פעם יהיה אתגר שמוכוון לעולם תכנים מסוים ויהיה די קשה להתפתל ולהתחמק ממנו, ומדי פעם - נושא מופשט יותר שמאפשר לכל אמן לבחור את השחקנים הויזואלים בהם הוא רוצה להשתמש. אם אתם רוצים לאתגר את עצמכם, נסו לחשוב בכל אתגר מחוץ לקופסה שאתם רגילים אליה, לדלג מעל הרעיון הראשון שקופץ לראש ולנסות להגיע למקומות חדשים.

3. לפרוץ את מסגרת הסגנון והטכניקה
הנאמר לעיל לגבי תכנים נכון לרוב גם לגבי סגנון, ואולי אפילו יותר. הטכניקה בה אמן בוחר להשתמש והסגנון שהוא בונה לעצמו הם נכסים חשובים, ואצל אמנים מוצלחים הם אלה שמבדילים אותם מאחרים. עם זאת, חשוב לדעתי לבדוק מדי פעם האם בחרנו בסגנון שלנו ואנחנו מרוצים ממנו, או שהוא תוצאה של התפשרויות, נשחק עם הזמן או שאבד עליו הכלח.

כאן שוב נכנס האתגר השבועי. העבודות שנשלחות ומועלות פה לבלוג לא מיועדות לשום תחרות, הן לא יקבעו האם תתקבלו לעבודה או תקבלו את הפרוייקט, הן אפילו לא צריכות בהכרח להכנס לפורטפוליו שלכם. אף אחד לא מציב מגבלות או ציפיות, וזה בדיוק הזמן להשתולל: לנסות טכניקות שלא מצאתם זמן ליישם, לחפש סגנון חדש שאפשר להוסיף לארגז הכלים, ללמוד on the fly דברים חדשים, שאולי הייתם חוששים לנסות בעבודה בעלת מטרה מוגדרת.

4. להתאמן בעבודה מקצועית
בעולם האיור והקונספט ארט עובדים בדרך כלל מול לקוח, יצור בעל דעות משונות וקונספט מגובש מאוד לגבי הפרוייקט, שברור רק לו. לרוב אתם תצטרכו להציג בפניו כמה רעיונות, לפתח עיצובים שונים, לתקן פה ושם, ולבסוף להביא את הרעיון המאושר (או רעיונקנשטיין- המורכב משברים של עיצובים ורעיונות אחרים) לכדי איור גמור.

אפשר לנצל את האתגר כפרוייקט-בכאילו, ולעבוד עליו כאילו אתם עובדים מול לקוח (רק בלי הגורם הבעייתי ביותר במשוואה כמובן), עם יותר מקונספט התחלתי אחד, ובניה של דמויות, לוקיישנים, חפצים וקומפוזיציה בצורה מושכלת. אין ספק שקשה לעשות את זה שבוע אחרי שבוע, אבל זה בכל זאת אתגר נחמד אחת לכמה זמן.

האיורים שאנחנו מעלים לאתגר הם כמובן אייטמים פוטנציאלים לפורטפוליו של כל אחד ואחת מאתנו שרוצה להציג את העבודה שלו ושואף לעבוד בתחום האיור. כניסות לאתגר שמתמקדות יותר ברעיון משעשע או מתחכם וזונחות לטובתו את הצד הויזואלי, קצת מאבדות מהפוטנציאל להוות עבודת פורטפוליו מוצלחת. הלקוח שמחפש איורי קונספט לסדרת אנימציה חדשה יעדיף כנראה אמן עם עבודות מרשימות וסגנון מגוון ומעניין על פני אמן שהביא אותה במשחק מילים פנטסטי שדמות-מקלות אחת אומרת בבועת דיבור לדמות-מקלות אחרת. באתגר "החוליה החסרה" אני בעצמי התעלמתי מהנקודה הזו, אבל זה רק בגלל שלא יכלתי לוותר =)

5. השראה הדדית ופידבק
עד כה התמקדתי ביתרונות האישיים של האתגר, שנכונים גם אם יש פה גולשי-צללים שמקבלים השראה מהנושא אבל לא שולחים את התוצאה לפרסום בבלוג, אבל גם בהצגת העבודה לאחרים יש יתרונות.

הראשון הוא פידבק וביקורת, שצריך לדעת לתת ולקבל אותם, והם כמעט תמיד מועילים בדרך כלשהי. בינתיים נראה שאצלנו נמנעים קצת מלתת ביקורת, שזה בסדר (הרבה יותר טוב מלהשתדל להשתלח בכל מי שאפשר), אבל אני חושבת שאם משקיעים מחשבה ובוחרים מילים בקפידה, זה יכול לעזור. בכל מקרה תמיד טוב להתחיל עם נקודה חיובית ורק אז לעבור לדברים שאתם חושבים שאפשר לשפר. אני בעצמי לוקה קצת בתחום הזה, ואשתדל להתחיל להגיב בצורה יותר עניינית.

עוד משהו מגניב בהצגה משותפת של עבודות הוא שיוצא לנו לראות סגנונות ודרכי עבודה של אמנים שונים, ומכיוון שכולנו כאן, אפשר גם לשאול שאלות, ליצור קשר וללמוד אחד מהשני. אין כל פסול לדעתי בלהפנים משהו מעניין שראית בעבודה של מישהו, וליישם את זה בדרך שלך, בעבודות שלך. הגבול אמנם עשוי להיות דק ובעייתי בין השראה לבין פלגיאריזם, אבל אני מאמינה שעם ביקורת עצמית וכנות אפשר להפיק מזה רק טוב.

6. למנף את הביחדנס
לבסוף, אם מניחים בצד את כל הניתוחים והשאיפה לשיפור אישי, יש לנו כאן פעילות אמנותית קבוצתית שפתוחה לכל מי שרוצה להשתתף, עם אמנים מוכשרים ומגוונים, מי עמוק יותר במקצוע ומי עדיין חובב. ממה שאני רואה ושומעת סביבי, תחום האיור בארץ יכול להיות תחרותי וקשה, עם המירוץ למצוא פרוייקטים ולסגור את החודש, התמודדות עם ביורוקרטיה וויתור על האינסטינקט האמנותי לטובת לקוח מרוצה. אני חושבת שזה נחמד שיש לנו כאן מקום בו כל אחד יכול לבחור את הבחירות האמנותיות שלו, להתנסות בדברים חדשים וליהנות ממה שאנחנו אוהבים לעשות, ביחד.

לי אישית יש שתי שאיפות מכל אתגר: להשתפר, וליהנות. אם לא אשתפר, העבודה השבועית תיעשה עם הזמן קצת חסרת טעם; ואם לא אהנה, הסיכוי שאצליח להמשיך להעדיף ציור על פני אוכל-סרט-ולישון כל שבוע ילך ויקטן. לכל אחד מכם בטח יש את המטרות והסיבות שלו, ואם הצלחתי לגרום לכם לחשוב עליהן קצת במגילה הארוכה הזו, מה טוב.

אני מקווה שיצטרפו אלינו עוד משתתפים עם הזמן (למרות החשש שבשלב מסוים ייגמר המקום בשרת האחסון), ומעודדת כל אחד מכם להמשיך לצייר, להגיב לעבודות של אחרים ולהזמין אמנים נוספים שהוא מכיר לקחת חלק באתגר. שיהיה שמח ופורה.

אביב