ערן ואני העברנו ביום שלישי את סדנת עיצוב הדמויות שלנו באייקון, and lived to tell the tale.
כבר הלנתי בפוסט הקודם על העיוות של נושא הסדנה וקהל היעד בתכניה של אייקון, והקהל שהגיע תאם ברובו את הציפיות: החדר היה מלא בעיקר בילדים באזור גיל 6, עם יוצאי דופן בודדים (אני לא סופרת ביניהם את האבא שהיה מאופר כציקלופ, למרות ש"יוצא דופן" די קולע). אין לי בעיה עקרונית עם ילדים צעירים ובטח אפשר להעביר להם אחלה סדנאות, אבל לא באותו אופן שמעבירים לבני-עשרה או מבוגרים. הסדנאות של ערן ושלי בד"כ כוללות הסבר על אנטומיה, בניה של דמות דרך שלד "מקלות", פרופורציות, תכנון מראש, נפח…אתם יודעים, מה שצריך בשביל *ללמוד לצייר*. לדעתי אפשר ללמוד המון מסדנה כזו, אפילו אחת קצרה ואפילו אם לא ציירת ברצינות מעולם – אבל החל מגיל מסוים. יש אולי ילדים צעירים מאוד עם תפיסה מדהימה, אבל הם מיעוט. רוב הילדים הקטנים (עד גיל 6 נגיד?) שמגיעים לסדנת "קומיקס לילדים" מצפים לשבת ולצייר, לא ללמוד טכניקות וטריקים, וזה גם מה שההורים שלהם מניחים שיקרה.
היינו יכולים לצייר על הלוח דמות ולתת למשתתפים בסדנה להעתיק קו-אחרי-קו אם רצינו לרצות את רוב הקהל, אבל בשביל כזו סדנה לא צריך אותנו שם, ולא מתאים לי להיות גננת בהתנדבות למשך שעתיים. המסקנה לפעמים הבאות, אם יהיו, היא שאם אנחנו לא מקבלים הבטחה בכתב ממארגני הכנס לגבי הקהל המיועד, אנחנו מוותרים מראש.
בטון חיובי יותר, היה מאוד נחמד להעביר שוב סדנה יחד עם ערן. למרות שגם אדם אחד יכול להעביר סדנה כזו, הרבה יותר נוח כשיש שני מנחים שיכולים להעביר ביניהם את תפקידי המסביר, המצייר-על-הלוח ומשעשע-הקהל, וכמובן שבשניים קל יותר לעשות סבבים בין המשתתפים בזמן שנותנים להם לצייר. מלבד עמוס שבא מוכן מראש (ואני מקווה שנהנה בכל מקרה =)) היו עוד כמה חבר'ה שהגיעו עם ידע מוקדם או שתפסו את העניין. בסופו של דבר, אם אדם אחד לפחות יוצא מהסדנה שלנו כשהוא יודע קצת יותר ויש לו מאיפה להתחיל להתאמן, עשינו משהו טוב…אז אני מקווה שזה אכן קרה.
ובשביל לא לעייף את העיניים עם טקסט בלבד, הנה גמביט ורוג, הזוג הטרגי החביב על כולם.
סוף שבוע טוב!
אביב
